תראו מי זה האלי הזה, מר X הגדול הזה..

זו אחת הסיבות שבגללן אני הייתי רוצה שתבואו הקיץ לפגוש את אלי, כדי שתוכלו לראות בדיוק מי זה האלי הזה, מר X הגדול הזה

קלטת להורים מהשנה השנייה במכללה בבית וגן 1972

הוקלט בחורף, לאחר שהיתה בקיץ באמריקה וכחצי שנה לפני החתונה

הקשבתי לקלטת שלכם ואני רוצה להקליט מיד, כי אני כל הזמן דוחה: ״ אני לא יכולה, אין לי זמן. אני חייבת ללכת לישון. אני מאוד עייפה.״ או, ״יש לי כל כך הרבה עבודה לעשות.״, אבל אני רואה שכל החיים שלי, כך נראה, אני עסוקה, ואני יכולה לדחות את הקלטת הטייפ לנצח. אז אם אני לא אכין קלטת, אם אני אמשיך לדחות אותה... לקח לי כל כך הרבה זמן לסיים את הקלטת האחרונה שהכנתי. וזה טיפשי כי אני רוצה לדבר אתכם. ומכיוון שרק שמעתי את הקלטת שלכם, יש לי מצב רוח לדבר, ואני רוצה להסביר הרבה דברים. ואולי עדיף שלא אחכה ואתכנן מה אני אגיד. אני חושבת שזו יכולה להיות הבעיה שלי הרבה פעמים. למשל, הזכרתם בקלטת שיש שני נושאים שנראה שאני נמנעת מהם ואחד מהם הוא אלי והשני הוא על זה שאני חוזרת הביתה בקיץ הזה ולא, וכל זה.

ובכן, שני נושאים, במיוחד אלי, שאני לא מתחמקת מהם. כמובן שאני רוצה לספר לכם עליהם. רק שבשבילי, זה משהו כל כך... אני כל כך מודאגת שלא אסביר את זה טוב ושתקבלו רושם מוטעה, ושלא תבינו בדיוק למה אני מתכוונת. וזה דבר כל כך עדין עבורי שאני פשוט חושבת, ״אוף, אני אחכה עד שאוכל באמת לשבת ולחשוב על זה ואז אני אגיד לכם.״, אבל אני מבינה עכשיו שלעולם לא אשב לחשוב על זה באמת. באמת, אין מה לחשוב באמת. זה לא משהו כל כך עמוק וקשה להבין. זה בסדר, אז אולי כדאי שאספר לכם כבר, נכון?

אז אני אדבר בקלטת הזו. אני מניחה שאני רוצה להגיד הרבה דברים. אז הנה אני כאן. אני שוכבת בשק השינה שלי. למעשה, זה לא שלי. זה של טובי, וגיליתי שהרבה יותר קל לישון בשק שינה מאשר לשים סדינים ושמיכות וציפיות והכל כל יום, וזה הרבה יותר חם והרבה יותר נוח. אז אני כולי מכורבלת בשק השינה שלי עם שתי חתיכות לחם... יאמי... ואני לבד בחדר שלי בינתיים. אני לא יודעת, רייצ'ל כנראה תצטרך להיכנס לחדר העבודה, אבל אני אנסה שזה לא יעכב אותי, ואני אכתוב לך.

חדשות רעות מאמריקה על הדודה שנפטרה והדוד בבית חולים

קודם כל, הצטערתי מאוד מאוד לשמוע על בת דודתך. זה מאוד מרגיז ומזעזע. אני מקווה שהכל בסדר עכשיו. זה דבר כל כך פתאומי. בת כמה היא הייתה? בכל מקרה, אני שמחה שהייתה לך הזדמנות לפגוש אותה לפחות, ולפחות יצרת את הקישור הזה בינך לבינה, ובינך לבין הצד הזה של המשפחה, ודודה גלוריה זכתה לראות את כולם. אני לא יודעת, שלחו לי עוד פרטים. כמה ילדים יש לה, ומה יעשו, ומה יעשה בעלה? בכל מקרה, אני לא יודעת. אלו היו חדשות רעות. אבל אני שמחה לשמוע על הנרי, ואני שמחה שהוא בסדר. ודודה לילי סיפרה לי הרבה פרטים על איך הוא הולך לחזור הביתה בקרוב, ואיך הניתוח הצליח, ואיך לא יהיו לו עוד צרות אחרי זה, נכון? בכל מקרה, אז תנו את כל הכבוד לו ולססיל, ולננסי ולהל. אבל זה ממש מעולה. עד שהקלטת הזו תגיע אליכם, הוא כבר יהיה בבית, וזה כשלעצמו דבר נהדר. הוא בטח ישתפר הרבה יותר מהר בבית מאשר בבית חולים, נכון אבא? בכל מקרה. אז זה לגבי הנרי.

ביקור עם דוד יסול אצל דודים שהגיעו לארץ לביקור והתאכסנו בנתניה (יסול -יוסף שניידר, הוא דוד של דבי שחי לבדו בארץ – כל משפחתו נספתה בשואה)

מה עוד סיפרתם לי? ארוחת שישי בערב נשמעה נהדר. דודה ליל בילתה את כל אחר הצהריים בתיאורה. הייתי מורעבת. הייתי מאוד רעבה היום, והיא בילתה כל היום לספר לנו כמה הארוחה שלכם הייתה טובה, וכל מה שהכנת, ואני גוועתי ברעב. לא רציתי להגיד שום דבר כי ברגע שאני אפתח את הפה, יסול כנראה ייקח אותי למסעדה הכי מפוארת ויוציא עליי 50,000 דולר, או משהו כדי להביא לי משהו לאכול. וידעתי שאנחנו הולכים לאכול ארוחת ערב בקרוב. אז הפה שלי גווע והבטן שלי נוהמת ואני מחכה שתהיה שעת ארוחת הערב, וסוף סוף זה היה.

אז היום מה שקרה היה לי שני שיעורים מוקדם בבוקר. אז הלכתי אליהם, ואז משם הלכתי ופגשתי את יסול ונסענו לנתניה, ופגשנו את דודה ליל ואחותה, ודיברנו קצת. ואז הם רצו לשכב ולנוח. הם היו עייפים מאוד. הם רק הגיעו אתמול ומפסידים הרבה זמן (ג׳טלג). זה מאוד מתיש. אז בזמן שהם נחו, הלכנו לבקר את.. שאני לא מכירה, אבל יסול יודע, אז זה היה נחמד. הם גרים בדירה מדהימה לחלוטין. למעשה, לא כל כך אהבתי את האופן שבו זה היה מרוהט. זה היה מעין מצועצע בשבילי. אבל הדירה עצמה ממש גדולה וממש יפה. וגם בני הזוג דובסון גרים שם, ואני לא מכירה אותם, אבל בתם שרון הלכה לאקדמיה. היא צעירה ממני בשלוש שנים. בסדר. בכל מקרה, אחרי זה חזרנו לדודה רוז, למלון, ואכלנו שם ארוחת ערב. ואכלתי את הראש. כלומר, אכלתי ארוחה טובה. אתם תהיו ממש גאים. אכלתי בשר. אני לא יודעת מתי בפעם האחרונה היה לי בשר. והיו לי קאשה ורנישקים אבל זה לא התקרב לקאשה שלכם. והיה לי לחם, באופן טבעי, והיה לי מרק, תה ועוגיות וכאלה. ואז נסענו חזרה. הנה אני.

התנדבות עם אשה עיוורת

תנו לי לראות. ובהמשך, הדבר הבא שלי על הפרק... אני רוצה לספר לכם על היום שלי אתמול. אני לא יודעת למה. זה לא ממש מיוחד, באשר לאירועים גדולים שמתרחשים בחיי, להגדיר את זה כנקודת מפנה בחיי, זה לא היה או משהו. זה היה פשוט יום רגיל, אבל זה היה יום כל כך נחמד. זה היה אחד הימים היפים שלי כאן, ואני רק רוצה לספר לכם. ביום שני, אני הולכת ל... אתם מכירים את הגברת ההיא במחנה יהודה? אז אגב, שבוע שעבר לקחתי את כל הקופסה ששלחתם לי, הוצאתי כמה דברים שרציתי, ואז הורדתי את השאר לגברת ההיא במחנה יהודה, אבל ביום שני הזה, זה היה יום מדהים בחוץ, וחם, ונעים, ושטוף שמש, וממש נעים. והתעוררתי והחלטתי... אני לא יודעת... יש לי את כל המבחנים האלה ללמוד. ויש לי את המבחן הענק הזה במתמטיקה שאני צריכה ללמוד אליו. למעשה, מחר יש לנו חצי יום חופש כדי ללמוד לזה, ואפילו לא בא לי. אין לי חשק. גם אתמול הייתי צריכה ללמוד. היה לי זמן, אבל במקום זה החלטתי... אני לא יודעת... התכוונתי להעביר את היום יפה.

בכל מקרה, ירדתי לזקיה [אשה עוורת שאמא ליוותה] בבוקר, ובדרך כלל אני מבלה איתה איזה שעה וחצי או משהו. נשארתי שם כשלוש שעות. ודיברנו, והיא סיפרה לי הכל על המשפחה שלה. זה כל כך מדכא. יש לה בעיות כאלה. צחקנו ביחד ושתינו יחד קפה טורקי, ויום אחד אני אלמד איך להכין את זה כי בכל פעם שאני מנסה... היא עיוורת וזקנה, והיא בקושי יכולה ללכת, והיא מבשלת את הקפה בזמן שאני מתבוננת בה. ואני אפילו לא יכולה להציע לעשות את זה כי אני לא יודעת לעשות את זה. בכל פעם שאני עושה את זה, זה עולה על גדותיו והכל נעשה בלגן, וזה גורם לה לעצבנות, אבל שתינו כמה כוסות קפה ו... אני לא יודעת... יצאתי משם.

הליכה לכותל והתחושה להיות שם והמבוכה בחנות ספרים בדרך לכותל

השעה הייתה בערך 12:31. והחלטתי שבמקום לחזור הביתה וללמוד, מה שכל אדם נורמלי יעשה, זה היה כל כך נחמד שרציתי ללכת לכותל. אז לקחתי את האוטובוס אל שער יפו והלכתי דרך השוק. ובעודי הולכת דרך השוק, יש חנות ממש לפני שאתה מגיע לכותל. יש חנות משמאל עם כל מיני ספרים ואני אוהבת ללכת להסתובב, ואז אני רוצה לקנות את כל הספרים, ואני רוצה לקרוא את כולם, והלוואי שידעתי את כולם בעל פה או משהו. הלוואי ויכולתי ללמוד את כולם. אבל אני יכולה פשוט להסתפק רק לעבור ולגלוש מסביב. ומכיוון שאני הולכת אל [הכותל?], אני מקבלת הנחה כל כך עצומה על ספרים שלפעמים, אם יש לי קצת כסף, אני יכולה לקנות כמה. אבל נכנסתי והסתכלתי מסביב. אני תמיד אוהבת ללכת לשם לפני שאני הולכת לכותל.

בחנות מצאתי את הספר הזה שאני מתה לקנות מאז תחילת השנה, ולאף אחד לא נראה היה לו. ולא יוצא לי ללכת לחנויות ספרים לעתים קרובות כל כך. והיה להם את זה, וכל כך התרגשתי שתפסתי את זה ורצתי לשלם על זה ואמרתי, ״הנה, אני רוצה לקנות את הספר הזה.״ והוא אמר, ״בסדר.״ והוא התחיל לקחת אותו, לעטוף אותו. ואז הוא אמר לי כמה זה עלה. ופתאום עלה בדעתי, ״אה כן, אני צריכה לשלם על זה״. כל הרעיון שהייתי צריכה לשלם על זה, שכחתי לגמרי מההיבט הזה ולא היה לי כסף עליי. זה היה הדבר הכי מביך. הוא אמר שזה חמישה וחצי פאונד, ואמרתי, ״אה, אני צריכה לשלם על זה?״ כאילו רק הבנתי את עצמי. אז הרגשתי ממש טיפשה. אמרתי, ״אה, אבל אין לי כסף.״

אז הוא אמר, ״זה בסדר.״ הוא אפילו לא בדק את המחיר. הוא אמר, ״זה בסדר. קחי את זה ובפעם הבאה שאת בסביבה תיכנסי ותשלמי על זה.״ אמרתי ״לא, לא, תשכח מזה. אני אבוא פעם אחרת.״ הוא אמר, ״לא, קחי את זה. וכשתהי בסביבה תבואי לשלם על זה״. אז לא האמנתי. זה הדבר הכי נחמד. אז אמרתי, ״בסדר.״ והוא היה כל כך נונשלנטי לגבי זה. הוא בקושי הסתכל עלי או משהו. אמרתי, ״טוב, לפחות תכתוב את זה איפשהו. תכתוב את זה איפשהו.״ זה עורר בי עצבים שהוא פשוט אמר את זה והוא אפילו לא רשם את זה. הוא חייב להפוך את זה לרשמי, לפחות. כלומר, אני לא רגילה לזה. או תן לי חשבון או משהו. אני לא יודעת. הוא אמר, ״לא, אם אני אכתוב את זה, אני אאבד את הנייר הזה, ויש לי מספיק ניירות שמסתובבות כאן. אני לא צריך עוד אחד עם השם שלך עליו, וחמישה וחצי.״ והוא אמר, ״אני סומך עליך. כשאת בסביבה תבואי ותשלמי על זה״. אז לקחתי את זה. זה היה הדבר הכי נחמד. רק בישראל, אני מניחה.

ואז הלכתי לכותל והייתי בערך היחידה. זה היה באמצע אחר הצהריים, יום שני. וזה היה ממש נחמד. אני לא יודעת למה. כל פעם שאני הולכת לשם, זה נחמד. לא נמאס לי ללכת לשם. או לפעמים אני הולכת לשם וחושבת, ״אוי וואו, איזה דבר גדול. אני עומדת מול הכותל״. ובאמת, אני לא מרגישה כלום. ואני רק חושבת ״תרגישי משהו. את עומד תמול הכותל״. ולפעמים אני הולכת לשם ואני פשוט מתגבר. אני גם אומר לעצמי ״אתה עומד מול הכותל״. אבל הקונוטציה המלאה של מה זה אומר עבורי, מה זה באמת אומר עבורי, ומה זה אומר מבחינת הכל... אני לא יודע למה לפעמים כן ולמה לא, אבל אתמול, כן, אתמול... אני לא יודעת.

ונשארתי שם הרבה יותר ממה שציפיתי. והלכתי אחורה, והראש שלי פשוט היה מלא במחשבות, כל מיני מחשבות ש... אני אפילו לא זוכרת. חזרתי חזרה לתחנת האוטובוס. עברתי דרך השוק, ובדרך כלל אני מרגישה כל כך בחילה שאני רצה דרכו בגלל כל הבשר שתקוע שם. אני אפילו לא זוכרת שהרחתי משהו. וחזרתי לכאן, והלכתי לספרייה, ובמקום ללמוד למבחן במתמטיקה, קראתי את הספר שקניתי. אחר כך הלכתי לשיעור מתמטיקה, וזה החזיר אותי לעולם. זה הפיל אותי שוב. ואני לא יודעת, היה לי ערב כל כך נחמד. הכל הסתדר. אחר כך למדתי בערב, והלכתי לישון בשעה הגונה. הכל היה מאוד נחמד. אז אני רק רציתי לספר לכם על היום שלי. אני לא יודעת למה במיוחד. זה היה פשוט יום נחמד.

בילוי עם יסול בתיאטרון ולחץ בלימודים

ועכשיו, תנו לי לראות. איפה אני? אין כל כך מה להגיד לכם. הכל כאן בסדר. ואת היום ביליתי היום עם יסול. הסברתי לכם במכתב האחרון איך... רק שניה... יש לי בת זוג כל כך מצחיקה לדירה. בכל מקרה, מה אמרתי לכם? אה, על יסול ועל ההגעה לאמריקה. אז הוא החליט שהוא לא יכול לבוא לפסח. זה תערובת של חיפוש תירוצים והתעצלות. והייתה סיבה כלשהי. גילינו סיבה. אם תחפשו מספיק, תמיד תוכלו למצוא משהו. אז מצאנו סיבה, שהיא לא מאוד לגיטימית, אבל אם הוא רוצה להשתמש בה, אני מניחה שהוא יכול. אז הוא לא הולך הביתה. הוא לא יהיה בבית בפסח, אבל הוא אומר שהוא צריך הוא צריך לעשות סדר עם הביטוח הלאומי וכל העסק הזה. והוא רוצה לבוא [לאמריקה] והוא חושב להגיע בתחילת הקיץ. כל זה סיפרתי לכם, אני חושבת, נכון?

אז מה שהבנו היום, אני ויסול ודודה ליל, זה שהדוד סידני יבוא ויסול יחזור לאמריקה עם הדוד סידני ואתם תבואו לישראל עם יסול. איך זה? אם אבא יעשה את הדבר הזה שיסול יבוא בדיוק כמו שדוד סידני יבוא, אז הוא באמת יכול ליהנות עם זה. יסול יבוא, דוד סידני יבוא, אתם תבואו. רק זה אומר שאם אתם באים, זה אומר שכולם שווים, זה אומר שגם הדוד סידני יבוא וגם יסול. אז אתם רואה איזו אחריות יש לכם לבוא לכאן בקיץ? אתהם רואים מה זה אומר? אם תבואו לכאן בקיץ, אז גם סידני יגיע וגם יסול. איך זה נשמע לכם?

נו טוב. בכל מקרה, שום דבר כל כך מרגש לא קרה. אני באמת צריכה להתנצל על הקלטת האחרונה שלי, על שלא תיארתי את זה טוב בכלל (את הטיול לסיני). לא הייתי במצב רוח כל כך טוב לתאר את זה. ועכשיו זה כל כך רחוק שאין לי כל כך הרבה מה... אני לא יודעת... אמרתי את זה כל כך הרבה פעמים, אבל אני מניחה שכדאי פשוט לדעת. אני מניחה שבדרך כלל אני מנסה לחלוק את כל החוויות שלי בקלטת ואני מנסה לספר לכם את זה כמו הפעם הראשונה שאני מספרת למישהו, כי אז אני באמת יכולה להיות הכי נרגשת ולעבור את זה באמת. אז אני מניחה שדי פיספסתי את ההזדמנות שלי, אבל אתם צריכים לדעת שהיה לי כיף וזה היה מאוד יפה. אם תבואו בקיץ, אז נעשה זאת שוב. אני מומחית לסיני עכשיו, נכון? הייתי שם פעמיים.

זה די אירוני שהייתי פעמיים בסיני ומעולם לא הייתי בכנסת, ומעולם לא הייתי במוזיאון ישראל, ומעולם לא הייתי בתיאטרון ירושלים. אבל יסול אמר לי היום שהוא קנה שני כרטיסים והוא רוצה שאלך איתו לתיאטרון ביום שני הבא, שבדרך כלל אני די לחוצה, חוץ מהמבחן הגדול שלי של יום שלישי. אז בעצם כעסתי, אבל לא רציתי שהוא יראה שאני כועסת. אין לי זמן ללכת ביום שני בערב. באמת, אני לא. אבל הוא כל כך התרגש שהוא הביא את הכרטיסים והכל, אז לא רציתי שהוא יראה את זה... אתם יודעים. אז אני אלך איתו ביום שני בערב. אני פשוט אצטרך... אני לא יודעת. אני לא יודעת מה אני אצטרך לעשות. אבל בכל מקרה, אני לא רוצה שהוא אפילו ידע את זה... אני לא יודעת... הייתי מוכנה להרוג אותו בגלל שהוא קנה ​​את הכרטיסים האלה. בכל מקרה.

אז המבחן שלי היה נהדר. ומאז היה לי שבוע אחד של הרבה מבחנים, שמאוד נהניתי כי הם היו דברים שמאוד אהבתי ללמוד. ועכשיו יש לי את המבחן במתמטיקה, שאני לא כל כך אוהבת ללמוד אליו, אבל אני פשוט אוהבת לסיים אותו. אני לא יודעת. ואחרי המבחן שלי במתמטיקה אז מגיע חופשת פורים, ואחרי פורים זה בערך שבועיים וחצי עד שאנחנו שוב יוצאים לחופשה לפסח. חופשת פורים כשלושה ימים. אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות. ואז אנחנו יוצאים לפסח. ובין פורים לפסח, אני חושבת שיש לי גם עוד כמה מבחנים ועבודות. ועד פסח אשתחרר. אז אתם יכולים לחשוב עליי בפסח ותוכלו להיאנח לרווחה כי אז אני אהיה פנויה ויהיה לי שלושה שבועות חופשה, חופשה אמיתית. ואחרי פסח זה מתחיל מחדש עד סוף השנה. וזה מביא אותנו לקיץ.

ניסיון אמיתי ומרגש לגרום להוריה לבוא לישראל בקיץ

עכשיו, מה שאני רוצה לומר זה כשכתבתי הביתה... השותפה שלי לדירה יושבת כאן והיא העדה שלי, (למרות שהיא מנסה ללמוד ואני כנראה מפריע לה... ) שכשכתבתי הביתה, או כשדיברתי בקלטת על כך שאתם מגיעים לכאן לשנה הבאה, לקיץ, לא ניסיתי להיות... אמרתי לרייצ'ל, סיפרתי לשותפה שלי. אמרתי שכנראה כשאבא ישמע את הקלטת... את ואבא תקשיבו לקלטת, כנראה הדבר הראשון שאבא יגיד זה שהוא ניחש שאני לא רוצה לחזור הביתה בקיץ. למרות שמעולם לא הזכרתי את זה פעם אחת, הייתי בטוחה שאבא ינחש את זה. ואז כולי דאגתי שהוא יחשוב שאני מנסה להיות כולי ערמומית, ושאני רק מדברת על איך אתם צריכים לבוא לכאן, ואני מסתירה את זה.

אז עכשיו אני רוצה ליישר את השיא. האמת היא שכשאמרתי את כל הדברים האלה על כך שאתם באים, אני באמת, אבל באמת מתכוון לזה. אם רק הייתם יודעים, אם רק הייתם יכולים לראות אותי עכשיו, ואם הייתם יכולים לראות כמה אני שמחה, וכמה המקום הזה מהמם וכמה הוא יפה, כל הדברים האלה שאני כותבת לכם על ישראל, אני פשוט חייבת לספר לכם. אתם רק צריכים לראות. אתם רק צריכים לבוא. ואני לא כל כך מפנטזת, אני לא כל כך בארץ החלומות לחשוב שזה תמיד נהדר ואני תמיד שמחה, אתם רואים שלפעמים אני בדיכאון, לפעמים אני חולה. כלומר, גם כאן קורים דברים רעים ואני מאוד מודעת לזה. וזה לא נעים. תסתכלו עלי. יש לי מבחנים. פעם חשבתי ש״נו, בישראל אין לך מבחנים. אתה לא סובל במבחנים שלהם״. אבל אתה כן. לא, זו האמת. נהגתי לשבת עם רודה (באמריקה), והייתי יושבת שם ואומרת... היינו בתיכון והיה לנו את כל העבודה הזו לעשות, והכל היה נורא. ואמרנו ״איכס, אם רק היינו בישראל״. ואז היינו מסתכלות אחת על השניה וחושבות, ״מה? את חושבת שלנוער בישראל יש מבחנים? לא, לא יכול להיות. הם לא יכולים להיות אומללים״. אבל זה נכון, הם כן.

בכל מקרה, כשאני אומרת לכם שאתם צריכים לבוא, אני באמת מתכוונת שאתם צריכים לבוא. ואני באמת חושבת... ודיברתי עם דודה ליל, והיא מסכימה. היא אמרה את זה עוד לפני שעשיתי את זה, אתם כל כך צריכים חופשה, ובקיץ הבית שלנו [באמריקה, תמיד] הופך למלון. אז למה לא פעם אחת, במקום להפוך את הבית שלנו למלון, למה שלא תעזבו ותלכו למלון משלכם? ותמיד יש לכם כל כך הרבה לחצים וכל כך הרבה צרות. אני לא צריכה לספר לכם.

...אני לא צוחקת. איזו דרך טובה יותר לבלות את הקיץ? אתם צריכים לבוא לישראל בכל מקרה, ואתם רוצים לבוא לישראל, ואני לא יכולה לחשוב על משהו טוב יותר. אני כל כך עסוקה במהלך השנה, כך שאם הייתה לכם הבחירה שלכם להגיע, הזמן הטוב ביותר יהיה בקיץ. ואיזו דרך טובה יותר לבלות את הקיץ מאשר בישראל? אני לא יודעת. אנחנו יכולים לבלות את זה בנתניה ובתל אביב על חופי הים, אנחנו יכולים לבלות ב ..

ומה שאתם אומרים על זה שאני לא ריאלית לגבי הכסף, זה לא שאני לא ריאלית לגבי הכסף. אני מאוד ריאלית לגבי כסף. אני חיה על הכסף שלי, אני חייבת לתקצב אותו. אני מודעת לכסף ואני יודעת כמה דברים עולים, אבל דבר נוסף שאני שמה לב אליו, שהתחלתי להבין הוא, שאם אתה רוצה להוציא כסף על משהו או שאתה רוצה משהו מאוד, אז אתה מצליח לעשות את זה. וזה לא מתאים להגיד על משהו שאתה מאוד מאוד רוצה, שאין לך מספיק כסף בשבילו. אם אתה רוצה ללכת בערב ראש השנה ולבזבז הרבה מאוד כסף, אתה יכול לפוצץ בלילה אחד את מה שחסכת במשך חודשים ואתה חושב ששווה לפוצץ בלילה אחד. אני אגב לא חוגגת את הסילבסטר, אני רק נותנת לכם דוגמה.

או אם אתם רוצים לצאת לחופשה, או אם אתם רוצים לצאת לאכול איפשהו או משהו, אז באותה דרך. אם אתם רוצים להגיע לישראל אז זה הרבה יותר, אבל זה גם הרבה יותר הנאה וזה הרבה יותר תגמול. ולא רק זה. זה העיקר, אבל אז כדאי שתדעו שזה לא יקר כמו שאתם חושבים. ליל סיפרה לי כמה עולה הטיול שבעה שבועות שלה, וזה כמעט כלום. ואני חושבת שאם באמת הייתם רוצים, אני לא חושבת שכסף זה הדבר העיקרי שיעצור אתכם, אם באמת הייתם רוצים.

בכל מקרה, אני לא יודעת, מי אני שאגיד לכם מה לעשות עם הכסף שלכם?! אני מניחה שחיים כל כך רחוק שאני יכולה להיות די .. אני לא יודעת. אז זה מנקודת ההגעה שלכם. ויש הרבה סיבות למה אני רוצה שתבואו. יש המון דברים. יש הרבה סיבות למה אני רוצה שתבואו. קודם כל, אני רוצה שתראו איפה אני, ואיפה אני גרה, ואיפה אני גרה בשנתיים האחרונות, ואיפה אני אגור בשנתיים הקרובות. וכשאני מספרת על הספרייה, על הכיתות והמורים שלי..

ואתם יכולים לראות את הבית של הורביץ, ואתם יכולים לראות את יסול. אני מתכוונת, רק את כל הדברים האלה שאתם יודעים מה הם, למרות שאתם בערך יודעים עכשיו. וכמובן אני רוצה שתראו את הארץ. ויש עוד משהו שאני רוצה לומר, וזה שכשאני מכינה קלטות, כמו מה שאמרתי קודם על איך לתכנן, איך להגיד דברים וכל הדברים האלה... אז כרגע אני עושה את כל אלה .. , אני עושה את כל החישובים האלה במוחי. אני מנסה לחשוב איך זה נשמע לכם כשאני אומרת את הדברים האלה, כי אני מבינה שלפעמים יש לי נטייה שאני נשמעת כמו שרייצ'ל אמרה קודם, שאני ממש לא מציאותית או משהו. וכל הזמן, אני תמיד חושבת, ״טוב, אני חייבת לראות מה אני אומרת כדי שלא אשמע כל כך לא מציאותית.״, אבל אני מניחה שאני לא יכולה לעשות את זה יותר. זה יותר מדי לחץ עליי כשאני עושה קלטת. אז עכשיו אני רוצה להגיד דברים, ואני אומרת את הלב שלי, ואני לא חושבת על איך אתם הולכים להגיב אליהם.

קדושת ארץ ישראל

אז אני לא לוקחת אחריות, אבל מה שאני באמת רוצה לומר זה שלישראל, יש קסם מיוחד בה. היא קדושה. ואני לא בדיוק יודעת איך לתרגם קודש, אנייכולה להכניס את עצמי לצרות רבות אם אנסה, אבל האמת היא שאני חושבת שאתם יודעים למה אני מתכוונת כשאני אומרת שזה קדוש, אני מניחה שמה שאני באמת מנסה לומר... אני חושבת שהמשמעות של קדושה היא שזה נפרד. זה שונה מכל דבר אחר. למה שבת קודש? כי היא שונה משאר ימות השבוע. ולמה אוכל מסויים קדוש? כי זה שונה מ... אי אפשר לאכול הכול. אז הדברים שאתם אוכלים הם שונים. ואותו דבר עם שמיטה שהיא השנה שאי אפשר לגדל דברים בישראל שהיא השנה השביעית. זו שנה שלמה כי זה שונה.

קדוש, אני חושבת שזה סוג של פירוש - נפרד. ואני לא חושבת שמישהו יכול להכחיש, במיוחד אתם, שישראל שונה בכל דרך שהיא. אני מניחה שזה שונה לכל אדם, כל אחד בדרכו האישית, אבל יש בו משהו מיוחד, ויש בו קדושה מיוחדת. וזה לא דבר סובייקטיבי, באמת. זה סוג של אובייקטיבי. עובדה שכל מי שמגיע לישראל מרגיש כך, אבל גם אם הם לא הרגישו כך, זה לא אומר שהעובדה לא קיימת. זה דבר קדוש. אני חושבת על זה הרבה כי אני כל כך מופתעת. ואני רואה את עצמי עכשיו, ואני רואה את עצמי איך הייתי בקיץ, וזה מזעזע אותי כי... אני לא יודעת... אני זוכרת איך הייתי בשנה שעברה, ואני חושבת איך הייתי בקיץ. ..אפילו עד לנקודה שבה להיות בישראל או להיות באמריקה עושה הבדל באיך שאני מרגישה, ובאופן שבו אני פועלת, ובאיך שאני מסתכלת על דברים, ואיך אני רואה דברים.

ולמה אני מתכוונת באיך אני מרגישה ואיך אני מתנהגת? אני לא יודעת. אפשר להגיד ״מה? היית חולה בישראל ולא היית חולה בקיץ״. אני לא מתכוונת לזה. אני רק מתכוונת שכאן אני יכולה להתעורר בבוקר ואם יורד גשם בחוץ ויש לי הרבה דברים לעשות, איכשהו, אני יכולה לראות מעל זה. אני יכולה לראות דברים טוב יותר. אני יכולה לראות דברים ברורים יותר, ואני יכולה לראות, ״נו טוב, זה דבר אחד.״ גם כשאני במצב רוח רע, נראה לי שאני חושבת יותר ברור ומרגישה טוב יותר.

אולי זה ניסיון עקר אפילו לנסות ולתאר. אבל אני גם יודעת שאני חיובית, שאני יותר טובה כאן. אני מרגישה הרבה יותר טוב, ובכל המובנים. אני פשוט מרגישה הרבה יותר נורמלית כאן וכל כך הרבה יותר בריאה כאן. וזה נכון לגבי כל אדם. זה לא רק ממני. אה, והקלטת אוזלת. עכשיו אני נהית עצבנית כי אני כל הזמן חושבת שזה הולך להיגמר. הו, הנה אנחנו הולכים. אבל בכל מקרה, זה פשוט ככה. אני לא יודעת. רק ככה אני יכולה לנסח את זה. אני מרגישה בריאה ונורמלית. ואני מרגישה ממש כאן. ואני מדברת במונחים של אני, אני, אבל זה נכון לגבי כל אחד. אני חושבת שמקומו של כל יהודי הוא בישראל. ובגלל זה יהודי מרגיש טוב יותר בישראל. אבל אני לא אכנס לזה, כי יש הרבה מה להגיד, והנה אני חוזרת שוב, מנסה לחשוב מה התגובה שלכם. שכחו מזה.

בכל מקרה, אפילו אם מדברים ברמה האישית, אני חושבת שאתם תרגישו יותר טוב כאן. ורחל בדיוק סיפרה לי קודם איך היא כותבת מכתב לחברה, והיא כותבת לחברה שלה. היא אומרת, ״מימי היקרה, השמש זורחת״. והיא מציירת תמונה של השמש זורחת. והיא אומרת, ״וחתול מפיל את פח האשפה.״ ורק דברים קטנים כאן, אתה מתפוצץ מהם. או שהאבנים כל כך יפות, או שאני לא יודעת. זה נכון אולי יש דברים יפים יותר בעולם. זו הקדושה שעושה את זה כל כך מיוחד.

בכל מקרה, ראיתי איך בקיץ כשחזרתי לאמריקה... הדבר היחיד שמכרסם אותי בישראל זה לא להיות בבית, זה לא להיות עם המשפחה שלי, זה לא להיות איתכם. לא כל כך אכפת לי מסילבר ספרינג, מרילנד. התגברתי על הגעגועים לשם, אבל על הגעגועים לאנשים אי אפשר להתגבר עליהם, כמובן, למעשה, זה גדל כל הזמן. אני מניחה שזה אומר שזה אמיתי. אני לא יודעת. אני מתגעגעת אליכם מאוד. וכמובן, כמו בשנה שעברה אני מאוד מתגעגעת למקום, לשינוי של הכל והכל, אבל עכשיו התרגלתי לזה. יש לי את השגרה שלי כאן.

אני מסתכלת אחורה בחיבה ואני מתגעגעת לזה. אני לא לגמרי. אני לא יודע. הקלטת חייבת להסתיים. אני לא יכולה להמשיך. אני לא יודעת, אולי פשוט אעצור ואהפוך אותו לצד השני. בסדר. אני תוהה כמה קלטת בזבזתי בצד השני, אבל זה פשוט גרם לי להתעצבן. אני לא יודעת, לא יכולתי לדבר בחופשיות. בכל מקרה, זה סוג של מקום מוזר לנתק את זה, אבל כל מה שאני רוצה לומר הוא שאני לא יודעת איך לשכנע אתכם. אני לא יודעת איך להראות לכם בלי שאתם כאן כדי לראות בעצמכם.

זה כמו, איך אומרים לאדם עיוור... וזו לא אנלוגיה כל כך גרועה, אני לא חושבת, כמו שזה נשמע בהתחלה... אבל איך אומרים לאדם עיוור, נגיד על צבעים, בלי שהם רואים אותם בעצמם? אז באותו אופן, אני לא יכולה לתאר לכם מה המשמעות של ישראל, ואיך היא פועלת, ובאמת כמה היא נהדרת כאן, בלי שאתם כאן. וחשבתי שאני יכולה, חשבתי שאוכל להצליח. לא הצלחתי להבין, ״למה לא? למה שאני לא אצליח? אם אני מרגישה, ואני מבינה את זה, ואני מבינה את זה טוב מאוד, אז למה שאני לא אוכל להסביר לכם את זה?״

אבל קודם כל, לא היה סיכוי שיכולתי להסביר לכם את זה כשהייתי באמריקה, כי שנינו היינו באמריקה וזה היה רחוק. ולא הצלחתי בכלל בקיץ לספר לכם. כל כך רציתי להראות לכם כמה שאני שמחה וכמה נהדר כאן, ואני לא מוכנה לוותר על ההרגשה והאהבה וכל מה שיש לי במדינה הזאת. אני לא יכולה לתאר את זה.

אני לא מדברת רק מעל הראש, אני לא מדברת כמו תלמידה בכיתה ח' או משהו כזה, אני מדברת ממש ברצינות. אני נשמעת כמו תינוקת קטנה בקלטת הזו. שמעתי את הקול שלי לפני שנייה ואני נשמעת כאילו אני בערך בכיתה ח', אבל מה שאני אומרת עכשיו, זה דברים שהם לא רגשיים, הם דברים רציונליים, הם דברים שחשבתי, לא רק הרגשתי.

והקיץ הזה (שהייתי באמריקה) לא הצלחתי בכלל כי כל מיני דברים, כל מיני סיבוכים בתוכי, פלוס כל הגורמים החיצוניים, כל החברה והצרות וכל זה והעבודה במחנה ועייפות וכל זה. אז זה באמת אפילו לא היה הדבר הכי נעים כל הזמן, לפחות עבורי, להיות מאוד כנה, זה היה כל כך מלחיץ את הרגשות שלי והכל. הרגשתי כל כך רע כל הזמן, כי רציתי כל כך לדבר [אתכם וזה לא התאפשר] וזה היה פשוט מאוד מתסכל, כל העניין, ולא הצלחתי להבין למה. ואפילו ראיתי שכשכתבתי לאלי, שגם אנחנו התקשינו לתקשר. הוא כתב דברים, אני לא הבנתי מה הוא אומר וכתבתי לו בחזרה והוא לא הבין אותי. והרגשתי שאני משתגעת, אני לא יודעת. אף אחד לא מבין ואני לא מבינה את עצמי, ולא ידעתי למה זה קורה.

ועכשיו אני מבינה יותר בבירור. איך יכולתי לדבר על ישראל, כשאף אחד מאיתנו לא היה בישראל? במקרה הטוב, יכולתי פשוט לספר לכם זיכרונות, ולהראות לכם תמונות, ולספר לכם סיפורים, ולספר לכם אותם יפה, כך שתהיה לכם הרגשה טובה, אבל אפילו זה לא מספיק. אז כשאני אומרת שאני באמת רוצה שתבואו לישראל, מה שאני מתכוונת הוא, שאני רוצה שתבואו לישראל כדי שתוכלו לראות בעצמכם. אני מרגישה כמו אידיוטית, כי אני חושבת שאני נשמעת כמו אחת.., כשאני יודת שמה שאני אומרת הוא נכון ונכון.

אתם רק צריכים לסמוך עליי. באמת, אתם חייבים לסמוך עליי. אם אתם סומכים על משהו שעשיתי אי פעם, לא משנה מה אתם חושבים עליי, בטח בי במה שאני אומרת עכשיו. זו אחת הסיבות העיקריות, מלבד לראות את המקומות כדי שתדעו איפה אני, ושתהיו בחופשה וכל הדברים האלה.

אני מאוד רוצה שתבואו כדי שתראו מה זה ישראל, כדי שכשאני אומרת שאני רוצה להתיישב ולחיות כאן, זה לא בדיוק בשביל הנוחות שלי. זה לא בגלל שאני רואה שזה נחמד פה, וזה יותר נחמד מאמריקה ואני מפחדת מאמריקה ואני רוצה לבוא לכאן, ולכן זה יהיה לי הכי נוח. זה לא רק זה, זה מה שאני צריכה לעשות. זה הדבר הנכון עבורי לעשות. וזה המקום שלי. וכאן אני יכולה לעזור בצורה הטובה ביותר. אני לא אומרת שכאן זה יכול לעזור לי בצורה הטובה ביותר. זה המקום שבו אני יכולה לעזור בצורה הטובה ביותר בכל דרך, או בדרך שלי.

כל אדם יכול לעזור בדרכו, ולכל אחד יש את הכישרונות המיוחדים שלו שהוא יכול לעשות, והוא יכול לתרום והוא יכול לתת, והדרך שלי, נמצאת כאן בישראל. למעשה, אני חושבת שכל היהודים נמצאים כאן בישראל, אבל כשאני אומרת שאני רוצה לחיות בישראל, אני רוצה שתבינו למה אני כל כך אסירת תודה בכל יום שאני כאן. ואני באמת אסירת תודה על זה שאני כאן. אני באמת מעריכה את זה. ולגבי שאבא אומר ״טוב, זה אומר שהיא לא מגיעה בקיץ״, האמת היא, שלא חשבתי על זה הרבה, אבל במהלך הקלטת הזו אני מאוד רוצה שתבואו בקיץ.

והאמת בעניין היא שאני לא כל כך רוצה לנסוע לוושינגטון בקיץ. אני מרגישה מתה שם. אני מרגישה חנוקה שם. הרגשתי שם מתוסכלת. אני יודעת שאתם יכולים לומר: ״מה זאת אומרת הרגשת חנוקה? כל מה שעשית היה לשכב ולא לעשות כלום.״ מה שלא כל כך נכון, אבל למה הייתי כזאת? אני לא יודעת. אני אדם אחר שם. אני אדם אחר. אני כמו בבית קברות שם. אני מדברת חזק מאוד רק בגלל שאני לא מוצאת את המילים וזה מאוד מאוחר בלילה. אבל אני לא כל כך רוצה לחזור הביתה בקיץ. אני רוצה שתבואו לכאן. אני אומרת לכם, הדבר היחיד שאפילו גורם לי להסס, זה בשביל לראות אתכם. זה לראות את כולם כמובן, אבל אלה הרגשות שלי. הייתי מעדיפה מאוד לא לבוא בקיץ, ומאוד הייתי רוצה שתבואו.

בעיני זה הדבר הכי חשוב בעולם.. זה מאוד מאוד חשוב. ואני לא יודעת, אני רק חושבת שזו תהיה חוויה נהדרת גם עבורכם. ויותר מניסיון, זה דבר כל כך נדוש של ״זו חוויה מאוד חשובה״. אני לא יודעת, אני חושבת שהגיע הזמן ואני חושבת שזה הכרחי. אני לא יודעת לגבי הקלטת הזו. אני באמת לא. יש לי כרגע התלבטות בתוכי, קרב גדול, מלחמה גדולה, אם אני צריכה לשלוח את זה בכלל. אבל לא, החלטתי ממש בתחילת הקלטת שאני הולכת פשוט לדבר ולומר מה אני באמת מרגישה.

לעתים קרובות מאוד בכתיבת מכתבים אני ממהרת, או כשאני מכינה קלטות, אני מספרת דברים ולא תמיד נכנסת למה שאני מרגישה. ואני תמיד חושבת ״ובכן, כשאני אהיה לבד. או שיום אחד אני אשב ואסביר הכל״, אבל כשאני לבד, אני רואה שגם אני לא ממש מצליחה וכשאני יושבת ומתכננת את זה, גם אני לא ממש מצליחה. אולי עכשיו, כשאני רק מדברת מהלב, אולי עכשיו משהו יעבור. אני לא יודעת. אני מתפללת שזה יקרה.

מערכת היחסים עם אלי

ואז כמובן שהסיבה האחרת שאני רוצה שתבואו בקיץ, היא כי אני רוצה שתפגשו את אלי ..סוף סוף. זו עוד סיבה. זו גם סיבה מאוד חשובה. אמא, אמרת בקלטת שלכם שנראה שאני מתחמקת מהנושא. אמרת ששני הנושאים האלה על חזרה הביתה ועל אלי הם השניים שנראה לך שאני נמנעת מהם, ועל כל השאר עניתי לשאלותיך. במובן מסוים את צודקת שאני נמנעת מהנושא של אלי, אבל זה לא ממש במודע, זה סוג של תת מודע שאני עושה, כי זה עוד אחד מאותם דברים שאני כל כך רוצה לדעת ולהבין, שאני אף פעם לא מרגישה מספיק, ואני אף פעם לא מרגישה שאני עושה את זה צדק, ואני רק מרגישה שאני יכולה רק לגרום ליותר אי הבנה, שאני פשוט ממיינת ואומרת לעצמי לא להזכיר את זה וחושבת שיום אחד אני אסביר את זה טוב מאוד.

מה שאני מתכוונת שהאי הבנה הוא מכיוון שיש בינינו מרחק כה רב, מה זה? 9,000 מייל משם, אז דברים נוטים להגיע... אין סיכוי שמה שאני אומרת יכול להגיע לאוזניים שלכם כמו שרציתי, להיפך. אני לא צריכה להיכנס לבעיה של מה זה אומר לתקשר למרחקים ארוכים, מלבד העובדה שזה לוקח כל כך הרבה זמן, בנוסף לעובדה שאבא אינו אומר משהו בכלל ויש נקודה, אני חושבת, שבו אני מפסיקה לדעת ולקרוא את מחשבותיו, ושבה אני רק צריכה להתחיל לנחש. וזה היה די חיזוק לדעת שידעתי בדיוק מה אבא הולך להגיד, כשהוא שמע את הקלטת השנייה, אבל הייתי רוצה לשמוע ממנו גם. אני באמת הייתי רוצה, חוץ משהקול שלו מהדהד ברקע או משהו, כשאמא מצליחה להתגנב לטייפ, כשהוא לא יודע. אבל כל הדברים האלה תורמים לכך שמאוד מאוד קשה לתקשר כל כך רחוק.

מה עלי לספר לכם על אלי? אני מבינה שכשאנחנו מדברים על אלי, הסיבה לכך שזה לא כל כך מוצלח, כי אנחנו די מדברים אחד על השני ולא מדברים אחד עם השני, בגלל הרבה דברים. מה שאני מתכוונת ב'אחד אצל השני' הוא שאנחנו מקשיבים למה שהאדם השני אומר ומבינים את המילים. כן, אנחנו לוקחים בחשבון ומבינים את המילים, אבל אנחנו לא באמת לוקחים את זה ללב שלנו ומבינים את המילים, ואנחנו לא באמת בולעים את זה ומנצלים את זה ומתייחסים לזה. ..אה, היא לא נחמדה? היא הביאה לי עוד חתיכת לחם. זה נורא... ואני חושבת שזה הופך להיות... תודה לך רחל... אני חושבת שאחת הסיבות היא כי כל אחד מאיתנו מתחיל מנקודת מבט אחרת. אז אנחנו מסתכלים על זה אחרת. ואני מניחה שזה דבר די נורמלי. זה דבר נורמלי ביותר.

למה? בגלל זה פגשתי את אלי כאן, ועברתי איתו המון דברים, ולא הייתי במסגרת של אמריקה, והחברה של אמריקה, וחוקים אמריקאים, ורעיונות אמריקאים. הייתי במסגרת החברה היהודית, וכללים יהודיים, ורעיונות יהודיים. והייתי בישראל, והייתי... אני לא יודעת... והייתי בכללים שלי ובמחשבות שלי. הייתי חופשיה לגמרי. האבולוציה הייתה מאוד מאוד טבעית.

ושמעתם על זה מרחוק ממני ומדיבורים אחרים, ואתם חושבים על זה כשאתם באמריקה עם רעיונות אמריקאים. אני יודעת שאני עושה עבודה נוראית, אבל בכל מקרה, אנחנו יושבים ומדברים על זה, ואני מבינה מאוד רעיונות אמריקאים. אני מאוד עדיין ספוגה בהם, וברעיון לפגוש הרבה הרבה בנים ולחפש את האחד שהכי מתאים לי, ואת זה שיהיה לי הכי נוח איתו ושאהיה הכי מרוצה ממנו. וכמו שסבתא אמרה... סבתא אמרה לי פעם שלהתחתן עם בן, זה כמו לקנות שמלה חדשה - מנסים המון עד שמוצאים את המתאימה ביותר. וכשהיא אמרה את זה, התחשק לי לסטור לה, מצד אחד, כי זה עשה לי בחילה, המחשבה על זה. מצד שני, זה פשוט נראה כל כך הגיוני וזה נכון. כלומר, זה נכון. זה מה שתמיד חשבתי. זה בערך מה שאני חושבת.

ואני חושבת שזה לא בצורה כל כך שטחית, אבל אני חושבת שזה מה שאתם חושבים גם, אבל אני לא חושבת שזה ככה. רק רגע. בסדר. לקחתי הפסקת קפה ועכשיו אני ממשיכה. כל מה שאני יכולה לעשות כאן, לכל היותר, זה להגיד לכם בדיוק מה אני מרגישה, בדיוק מה קורה, ולקוות שתנסו לתסתכל על זה מנקודת המבט שלי, ותראו מה זה והכל, כי בניגוד למה שאולי נראה, אני לא מסתירה מכם שום דבר, זה יותר מדי גדול מכדי לרצות אפילו להסתיר. כלומר, אין מה להסתיר. זה דבר נפלא מאוד וכמובן שאני רוצה לחלוק את זה איתכם.

אני פשוט תמיד חוששת שאתם תבינו לא נכון, ואז אני חושבת, טוב, עדיף שלא תדעו בכלל מיד. ואז כשאתם לא יודעים ולא מתעצבנים, אני לא רוצה שתגידו שום דבר פזיז אפילו בלי לדעת באמת. אני לא יודעת למה אני מדברת כל כך הרבה בהכללות, אבל בכל מקרה, זו אחת הסיבות שבגללן אני הייתי רוצה שתבואו הקיץ לפגוש את אלי, כדי שתוכלו לראות בדיוק מי זה האלי הזה, מר X הגדול הזה או משהו כזה.

הוא באמת אדם, והוא באמת אנושי, והוא לא מפלצת, והוא לא פריק, והוא לא מר נפלא, והוא לא מר אמריקה. הוא 100% אנושי. הוא נורמלי, אני מניחה. אבל מה שאני רוצה להסביר לכם זה... איך אני אמורה להגיד? אתם צריכים לדעת שמה שאני אומרת עכשיו, אני שוקלת בזהירות רבה את המילים שלי, אני חושבת, ואולי בסוף, אני אגיד לכם שלא הייתי. אני צריכה לראות איך זה יוצא.

בכל מקרה, אלי ואני... זה לא .. לומר שלא יצאתי עם הרבה בנים או משהו. האמת היא שיצאתי עם הרבה. אתם פשוט חושבים עליי שלא יצאתי עם הרבה, אבל פעם אמרתי לכם את זה, למרות שכשאני אומרת לכם עכשיו, זה בכלל לא הצדקה עבורי. זה רק להקל על דעתכם, למרות שבעיני, זה בכלל לא משנה אם אי פעם יצאתי עם בחור אחד כל חיי לפני שפגשתי את אלי, אבל אני רק רוצה להזכיר שאמרתי לכם פעם, ואתם יכולים לשאול את בריין. כאן אנשים לא יוצאים לדייטים כמו שעשו בימינו בתיכון, זה סוג אחר של הכירות. הכל סוג אחר של מפגש או מערך חברתי או משהו.

בימי התיכון שלי ובית הספר ובין כל החברים הוותיקים שלי מהאקדמיה שהיינו מאוד קרובים, פגשתי כנראה יותר בנים ממה שאני חושבת שיש לכל בחורה ממוצעת, והייתי חברה וקרובה עם המון. אני חושבת שאם תחשבו על זה שנייה אחת, תראו שזה נכון. ובארץ, גם בשנה שעברה הכרתי גם הרבה בנים, ויצאתי עם כמה ופגשתי הרבה אחרים. אני לא יודעת, אני נשמעת כאילו אני עושה רציונליזציה עבור עצמי ומצדיקה, אבל אני לא. אני רק אומרת את זה באמת למען אמא, אז היא פשוט תקל על דעתה.

אני כן יודעת מה אני רוצה. ואני כן יודעת מה לחפש מבחוץ, למרות שבעיני, זה לא כל כך משנה בכלל, כי.. אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה, אבל אלי ואני, כל מערכת היחסים שלנו היא לא עניין של מהירות, עניין של התאהבות. זה מאוד ארוך ומאוד מסובך, פשוט, אני חושבת, כמו כל מערכת יחסים עמוקה. וזה מאוד חזק, וזה עבר הרבה מאוד, והכרנו טוב מאוד כמעט בכל דרך ובכל מצב, והספקנו להבין אחד את השני באמת, ולהכיר אחד את השני, וזה גם לא כל כך חשוב. אני לא יודעת מה אני מנסה להגיד. אני חושבת שזה אפילו יותר חסר תועלת מלנסות להסביר לכם על ישראל. אני לא יודעת.

ישבנו ודיברנו, ולמדנו ביחד, ודיברנו על מה אנחנו מצפים ביחד, ומה אנחנו רוצים לעתיד שלנו, ודיברנו באופן אינדיבידואלי, מה אנחנו רוצים ולמה אנחנו שואפים והכל. וזה מאוד דומה. ולמדנו הרבה ביחד, וגדלנו הרבה ביחד, כי מאז שהכרנו, קרו הרבה הרבה דברים. אני לא חושבת שזה לא מקרי שנפגשנו בשנה שעברה, וזה לא מקרי שהוא הפך דתי בזמן שהוא נפגש איתי. כלומר, כל הדברים האלה קרו בבת אחת, והכל מאוד חתם הרבה דברים. ויש מילה בעברית, .. ואני לא מצליחה לחשוב מה זה באנגלית, וכשאעשה זה יהיה טוב.

איחדנו הרבה מהדרכים שלנו להסתכל על דברים ולראות דברים. אני לא יכולה להסביר את זה. זה מאוד מאוד ייחודי, הדרך שבה אנחנו מתנהגים אחד עם השני. זה מאוד מאוד ייחודי. זה ייחודי בכך... איך אני אגיד לכם? אני מנסה לחשוב מה אתם חושבים עכשיו, ואני לא יודעת מה אתם חושב עכשיו. אני לא יכולה להתחיל לחשוב. אני לא יכולה להגיד לכם. זה לא שיוצאים לדייט והבחור לוקח את הבחורה והם נהנים מאוד. אני לא יודעת איך בדיוק הם יודעים שהם אוהבים אחד את השני, ואני לא יודעת בדיוק איך הם מסתדרים. הם פשוט יוצאים להרבה דייטים, או משהו כזה, עד שהם מחליטים שהם רוצים להתחתן, ואז הם מתחתנים. אני לא יודעת. אבל אלי ואני, ובכן, כל אחד מאיתנו רציני לגבי חיינו, ואנחנו רציניים לגבי מה שאנחנו רוצים לעשות. אני לא מתכוונת שאנחנו אף פעם לא מחייכים או צוחקים. לא לזה אני מתכוונת ברצינות. ואנחנו רואים את החיים שלנו ביחד. אנחנו רואים את העתיד שלנו ביחד.

למעשה, אנחנו לא רואים את זה אחרת. אני לא יכולה להסביר לכם את זה, אבל אם הייתם יודעים, אז הייתם רואים שזה הדבר הכי טבעי בעולם עבורי ועבור אלי להיות ביחד, והרעיונות שלנו... לא רק כרעיונות שלנו, אלא הכל עלינו.

אני לא יודעת. מחוסר מילה טובה יותר, אני ממשיכה לומר רעיונות, אבל אני רק מתכוונת לרעיונות שלנו, להשקפה שלנו, לכל החיים שלנו, לכל העתיד שלנו. שנינו מתאימים זה לזה כל כך טוב. זה ....זיווג משמיים, זו המשמעות של זה. זה אומר שאנחנו תואמים את הרעיונות שלנו. אני ממשיכה להשתמש במילה הזו שוב, אבל כל האני שלנו תואם כל כך טוב. זה לא אומר שאנחנו מסכימים בכל דבר, כי אני חושבת שכמעט כל דבר בעולם כולו אנחנו חלוקים עליו, אבל זה לא משנה לגבי הדברים, אבל אנחנו כל כך מתאימים.

אתם מבינים, מה זה אדם אחד? אדם אחד שהוא לא משהו. אבל בעולם הזה, העולם הזה מורכב מיחידת המשפחות. המשפחה היא היחידה, המשפחה היא הדבר היחיד. ואלי ואני, כמשפחה, כיחידה, זה מאוד חיובי. זה מאוד נכון.

זה מאוד חסר תקווה. הלוואי והייתי וולט ויטמן, או מישהו שיכול לבטא את רגשותיו באצילות רבה או משהו, ולהסביר לכם. הלוואי שהייתי משוררת, כדי שאוכל לומר לכם בדיוק למה התכוונתי, אבל אני לא. למעשה, אני ההיפך. אני מתקשה מאוד להסביר למה אני מתכוונת, אבל כל מה שאני רוצה לומר הוא שאנחנו אוהבים אחד את השני מאוד, מאוד, מאוד. וחוץ מזה, אנחנו מאוד רציניים. כשאני אומרת שאנחנו רציניים אחד כלפי השני, אני לא מתכוונת שאנחנו רציניים, שאנחנו עומדים להתחתן, אבל אנחנו רציניים לגבי מה שאנחנו רוצים לעשות. אנחנו רציניים לגבי התוכניות שלנו, ואנחנו רציניים לגבי איך אנחנו רוצים לחיות, ואיך אנחנו רוצים לחיות את חיינו, ואיפה אנחנו רוצים לחיות את חיינו.

ואנחנו עושים את זה במונחים של ״איך אנחנו יכולים לתרום בצורה הטובה ביותר״. אבל עכשיו אתם חושבים: ״איזו מחשבה נאיבית, איך את יכולה לתרום בצורה הטובה ביותר, ולתת, וכל הדברים האלה?!״ אני לא מתכוונת שנחיה כ עניים, נוותר על הכל לצדקה, ואני אבזבז את חיי כשאני מתחננת בפינת הרחוב כדי אלי יוכל ללכת וללמוד או משהו, אני בכלל לא מתכוונת לזה. מה אנחנו עושים עכשיו? מה אנחנו מנסים לעשות עכשיו? הזמן הזה עבורי ועבורו הוא הזמן שבו אנחנו מנסים שנינו לדעת בדיוק מי אנחנו. מבררים מהי צניעות אמיתית? מהי ענווה אמיתית? זו תכונה טובה, אבל זה לא אומר להסתובב ולומר: ״אני כלום. אני מסכן״. יהודים תמיד היו, בכל המאות, נשברים והכל. להיות צנוע, אין פירושו להתחבא, שהכל מכווץ בפינה. זה אומר לדעת בדיוק מי אתה, ולדעת בדיוק מה אתה, ולדעת את הנקודות הטובות והרעות שלך, ולחיות את עצמך, להיות עצמך, להיות אתה.

ואלי ואני גילינו שכשאני אני, כשהוא הוא, ואנחנו מתאימים את העולם ביחד ולהיות עצמנו, אנחנו יכולים לעשות כל כך הרבה.

אם כולם היו עצמם, אם כולם היו מה שהם אמורים להיות, במקום לנסות להעתיק את כולם, אם כולם היו עושים מה שהם אמורים לעשות, אם נשים הן נשים וגברים הם גברים, והמלכים הם מלכים, והמשרתים הם המשרתים... אני לא מסבירה את זה טוב, אלא דרך למידה, ודרך תכנון, ולא על ידי דחיפות לתוך דברים, ולא על ידי חוסר אחריות, אבל אלי ואני מזהים, ומבינים, ויודעים בדיוק מי אנחנו, ויודעים בדיוק מה אנחנו. נמצאים ביחד. ואנחנו יכולים לבנות את החיים שלנו, וזה יהיה הכי פרודוקטיבי, והכי שמח, והכי נורמלי, בריא, ומועיל ואני באמת לא מסבירה טוב. אני לא יודעת.

אני שולחת את הקלטת הזו ואני מוציאה את הצוואר החוצה, כי אני עושה עבודה גרועה מאוד. אני באמת לא יכולה לצפות מכם להבין. זה משהו שלא נאמר לעתים קרובות, אבל אתם פשוט מקבלים את המילה שלי. אני לא יודעת.

כשאתם אומרים שאני לא נשמעת רצינית לגבי יציאה עם אנשים אחרים וכל הדברים האלה, קודם כל, אף אחד לא שאל אותי. אין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה באמת. ושנית, אני לא מעוניינת באף אחד אחר. אני לא מעוניינת באף אחד אחר. אני לא יודעת, אני מניחה שזה די ברור. זה כאילו מצאתי את השמלה שמתאימה לי, ואם לא הלכתי לקניון לנדוור, וטייסון קורנר, וקניון מונטגומרי.. אני מצטערת והכל, אבל אני בת 20, ואם אני תמימה בגיל 20, אז זה מה שאני הולכת להיות בשארית חיי, וככה אני רוצה להיות.

כלומר, אני כמו שאני, ואני לא ממהרת לשום דבר. אני לא ממהרת להיכנס ולהתחתן מחר. מה התוכניות שלנו... ברור שאנחנו לא במצב פיננסי כלשהו כדי להצליח להתחתן. בכלל, אנחנו לא. ואלי לא רוצה להתחתן, וגם אני לא רוצה להתחתן, עד שיהיה לנו אמצעי תמיכה כספית. וזה אומר מבחינתי שאני יכולה לעבוד, ומבחינתו, לגבי התוכניות האלה והכל, יש הרבה הרבה זמן לדבר על זה והכל. אני לא יודעת אם הסברתי את זה טוב, אני לא יודעת איך להסביר הכל בקלטת אחת, אבל אל תדאגו. אנחנו לא מתכננים להתחתן או משהו. אם נתחתן, אנחנו לא מתכננים להתחתן במשך זמן רב. שנה וחצי או שנתיים. לפחות עד שאסיים כאן. לא רק בגלל סיבות חיצוניות - מה שאמרתי עכשיו - סיבות כלכליות, אני מניחה שבעצם להיות... וגם, כלומר, אני רוצה שתפגשו אותו, ואני רוצה שתחלקו את האושר שלי. אני לא רוצה להיות בהגנה. אני לא רוצה לשבת כאן עם סיוטים שאתם הולכים לכעוס ולהתעצבן, ואתם הולכים להיות... אני לא יודעת מה, כי אני כל כך מודאגת ומפוחדת, כי לא פגשתם אותו.

חדשות רעות מאמריקה על vדוד בבית חולים ממנו מבלי שראיתם אותו מעולם, בגלל כל העסק הזה של למידה. אני יודעת שזה מאוד מוזר ומאוד קשה. לכן אני רוצה שתבואו ותראו בעצמכם. אני לא יודעת. אבל בכל מקרה, כדי להרגיע את דעתכם עד אז, אתם צריכים לדעת שאני מאוד מאוד שמחה. ואני מאוד מאוד בטוחה בעצמי, ואני מקווה שלא אכזבתי אותכם יותר מדי, אבל ביקשתם ממני להסביר וניסיתי להסביר את זה.