מהו הדבר שהפך קשר שבשגרה בין מחנכת לתלמידה – לקשר מיוחד ומופלא? לא רק אני. גם לא אהבת החיים האדירה שלך או רגישותך העדינה. זהו רגע המפגש של כולך עם כולי.
נועה, בחרתי לך תמונה זו המזכירה לי אותך: מעוף הציפורים השואפים לדרור, לחופש, לרוח, לנֶצח, לְנַצֵח על הארציות, לחבר שמים וארץ ולפעום בחיים תוססים ויוצרים. לפתוח צוואר כמו הפלמינגו, לחוש הכל, להרגיש כל משב אויר, כל טיפת קצף הים, לקלוט כל רחש של עצמו, של חברו, של היקום.
כל זה, על רקע הרי אילת המוצקים – המחוברים היטב עם המציאות, התמירים והמרוממים, אך רגלי ההר ״טבולים״ ברוֹךְ הים הזורם והמתחדש.
תבדקי במילים המודגשות... זו את!
ברכתי לך, נועה, שתמיד תמיד תהיי אַת האמיתית ותזכי תמיד לחבר יחד את כל קצוות נפשך המחפשת דרור וצדק וחופש, אך היא גם מוצקה, יונקת משורשים ומציאותיות, ויחד עם זה, זורמת ברַכות ותמיד מתחדש.
שתביאי רק ברכה ונחת רוח לך, לאמך, למשפחתך ולעמך.
באהבה רבה
תשמרי על קשר
דינה
Comments