ראית את הבית? כמה שרנו בו, כמה עונגי שבת בילינו בו, כמה נגינות בפסנתר נשמעו בו

במוצאי השבת הנוראה צלצלה אלי אחת הבוגרות, תלמידה של דינה, היא אמרה לי משפט שאשאיר את חוטמו. היא שאלה אותי: ״ראית את הבית?״ הראו בטלוויזיה את הבית ״ראית את הבית?״

ואז היא אמרה ״ראית את הבית? הבית הזה שכמה שרנו בו, כמה עונגי שבת בילינו בו, כמה נגינות בפסנתר נשמעו בו״

״ראית את הבית שיש בו דם על המזוזות, על המשקוף״

אני אומר לכם – ראינו את הבית שהפך להיות מעין מזבח. זה היה בית, בית של שירה, של שמחה, של יראת שמים.

כשקיבלתי את דינה לעבודה, לא ידעתי בדיוק איך היא מלמדת, לא עשיתי לה יותר מידי שיעורי דוגמה, אבל כל מי שהכיר את דינה ידע שהיא פשוט מלאך, זה מלאך, זה לא משהו שצריך לבחון אותו, זה לא משנה איך בדיוק יהיה הפירוש שלה בפסוק זה או אחר, זה חיוך, זה זרימה נפשית אצילית מעולמות שלא הכרתי.

לא טעינו, כמובן, בהערצה של התלמידות אליה, לא טעינו בדמות הממלכתית הזאת שחינכה, לא רק את התלמידות אלא גם את האנשים שעבדו לידה.

הרב רפי קופרשטוק

מצגת תמונות - ניתן לדפדף לצדדים