למה הרגשתי כאילו 'קירות הבית מדברים' אלי ומזמינים אותי פנימה?

נפלה בחלקי זכות גדולה - לבנות את חיי המשפחה והאימהות שלי תחת הדרכתה והשפעתה של הרבנית דינה ז"ל הי"ד, ואני רואה חובה גדולה וזכות גדולה לספר קצת על אותו בית מיוחד במינו, המלא אהבה ואצילות, טהרה וקדושה, עומק של חיים ואמונה - הבית של הרב אלי ודינה.

הזיכרון החזק ביותר שחוזר אלי הוא הזיכרון הכי רחוק, מהמפגש הראשון. עד אז לא הכרתי את הרב אלי ודינה, שמעתי רק סיפורים, ובאתי אליהם להתארח בשבת עם ארוסי, משה אברהם, שהיה תלמיד של הרב אלי, ובן בית אצלם.

דפקתי על הדלת ופתחה לי דינה. דינה עם החיוך הביישני, עם העיניים מלאות התום, ואמרה: "ברוכה הבאה, בואי תיכנסי, סליחה, אני באמצע שטיפת הרצפה לכבוד שבת, אבל את יכולה להיכנס". נכנסתי.

אני לא יכולה לשכוח עד היום את מה ששאפתי באותו הרגע אל תוך תוכי, אל תוך נשמתי - את הבית, את החום, את הנעימות ואת האהבה שהבית היה מלא מהם. היה נדמה שקירות הבית, הספות, העציצים, המוביילים, שולחן האוכל והפסנתר ממש מדברים, וברגע אחד הרגשתי – אני יכולה להישאר כאן לתמיד, נעים פה, טוב פה, אוהבים פה.

מדוע ההרגשה הזו הייתה כל כך חזקה? למה הרגשתי כאילו 'קירות הבית מדברים' אלי ומזמינים אותי פנימה? כיצד ייתכן שגם היום אני יכולה לנשום לתוכי שוב מחדש את אותן נשימות ולחוש את אותה תחושה עמוקה שמילאה אותי? כל זאת משום שאותו טוב, אותה נעימות ואותה אהבה שהיו בביתם היו כל כך אמיתיים, כל כך עמוקים, עד שהיה אפשר ממש לחוש ולהרגיש אותם במציאות.

לא היו אלה רעיונות ושאיפות בלבד, הייתה זו הוויית חיים ממשית, שכל מה שהיה סביבם וכל מי שהיה סביבם קלט וספג אותה אל תוכו באופן מאוד חי ממשי ועמוק, אשר רישומו לא פג.

האישה היא עֲקֶרֶת הבית, עיקר הבית, מלכת הבית. הבית הזה 'דיבר' בצורה כל כך ברורה, כל כך חמה ואוהבת, משום שאישיותה של דינה הייתה כל כך גדולה ונשגבה. הייתה בה חכמה עצומה - שכל, חכמת חיים, בינה, ובאותה עת תמימות תהומית, עמוקה וטהורה. הייתה בה זקיפות קומה ואצילות, ובאותה עת ענווה שאין כדוגמתה. הייתה בה פתיחות ורחבות אופקים, ידע והבנה, ובאותה עת היא התרפקה על הבורא יתברך כתינוק המתרפק על אמו, בטבעיות, בחופשיות, בישִׁירוּת.

הייתה בדינה היכולת לגדל באהבה אין קץ את משפחתה, ילדיה, ובאותה עת לאהוב ולעזור לכל אדם אחר שחיפש את קרבתה. היה בה שילוב נדיר של חכמה, תמימות, נעימות, אהבה, קבלה, ענווה ואצילות – שחברו כולם יחד לגדלות מיוחדת.

את דינה אהבנו לא רק בגלל שהיא הייתה אמא נפלאה, מורה חכמה, חברה אוהבת. את דינה אהבנו כי באישיותה התגלמה אמת אצילית, פנימית ועמוקה שחבקה עולמות, שמתוכה הייתה יכולה להתחבר אל כל אחת ואחת, ובחכמתה הרבה ידעה להעניק לכל אחת את הכוח והיכולת להבין, להתמודד ולגדול.

אי אפשר לתאר במילים את גודל החלל שנותר בעולם בהעלות הרב אלי ודינה הי"ד בסערה השמימה, מתוך סעודת ליל שבת, בערש"ק פרשת פקודי תשס"ג. מעגלים מעגלים של אנשים אינספור משפחה, תלמידים, חתנים ובלות, זוגות צעירים ומשפחות מבוגרות נבנו על ידם והיו קשורים אליהם.

מי ייתן לנו תמורתם?! בספר זה קטן הכמות, מובא מן המעט שלימדה דינה בחייה, אבל יש במעט הזה: אוצר גדול, עומק גדול ואמונה גדולה, הנותנים לנו הרבה כוח בהתמודדויות העוברות עלינו במשך חיינו. דרך מאמרים אלה אנו נפגשים במעט מאישיותה של דינה, בצורת ההסתכלות שלה על המציאות ועל החיים - האמונה בקב"ה ובטוב שהוא משפיע, האמונה שטוב זה נמצא וקיים בנו, האמונה בכוחנו כבני אדם, ראיית המציאות בעין טובה, והיכולת לגדול ולגדול מכל דבר שקורה במציאות.

צולם ע״י הרב אלי בראש הנקרה

כשם שהסלע שעל חוף הים נשאר חזק ואיתן על אף הגלים החזקים המכים בו, כן נישאר גם אנו בע"ה, חזקים ואיתנים, ונמשיך לבנות את חיינו, ואת חיי משפחותינו, בדורנו זה המיוחד, דור גאולים, לאורם של הרב אלי ודינה זצוק״ל.

רותי אברהם

מתוך ״המין הסלע הזה״ | הרבנית דינה הורביץ ז״ל הי״ד. לרכישה