החוברת נערכה משיעור שהעביר הרב אלי הורביץ הי״ד לקראת ראש השנה - עניינו ומשמעותו של יום הדין. כיצד שמחים כשעומדים לדין? ומדוע ביום בו נכתב דיננו איננו חוזרים בתשובה?
מתוך החוברת:
בראש השנה אנו עומדים לדין שבו ייקבע "מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו... מי ישלו ומי יתייסר, מי יעני ומי יעשר, מי ישפל ומי ירום". זוהי האמת.
בנוהג שבעולם, אדם שעומד לדין, אדם שחייו עומדים למשפט שחורץ את גורלו לכאן או לכאן – האם הוא יכול להכניס אוכל לפיו?! אדם במצב נפשי כזה יכול להסתפר ולהתגלח?! לשים לב ללבושו?! זה אינו שייך כלל! אדם כזה נראה בדרך כלל סחוט ומפוחד, כולו חיל ורעדה.
על אחת כמה וכמה, לכאורה, כך צריך להיות כאשר עומד האדם לדין לפני מלכו של עולם. אבל "ישראל אינם כן, אלא לובשים לבנים... ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בראש השנה".
לא רק שאיננו מתענים בראש השנה, איננו נופלים על פנינו ואיננו אומרים תפילות ותחנונים בבכי תמרורים, אלא אנו לובשים בגדים לבנים, מתגלחים, אוכלים ושותים ושמחים!
אך לשמחה מה זו עושה? על מה השמחה? והרי יום זה הוא יום דין, "ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום", והדין הוא אמיתי וממשי, "מי יחיה ומי ימות" כפשוטו.
Comentarios