חג שבועות בקבוצת קשת - תשל״ד (1974)
דברי חיזוק ועידוד לחג השבועות מאת הרב אלי הורביץ הי״ד
כנסת ישראל שואפת לתיקון העולם בכל מלואו (ישראל ותחייתו), עומק החפץ של כנסת ישראל בכל תנועות חייה (המתגלות על ידי האומה הישראלית, שדברי ימיה הם חוט השדרה העובר בתוך כללות ההיסטוריה ונותן לכל הוויות העולם תוכן ומשמעות), הוא תיקון עולם במלכות שדי - חשיפת והגדלת כבוד ה׳ בעולם על ידי סיפור תהילתו העליון – טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו, הארת כל העולמים וכל ההיסטוריה בערכם האלוקי, הנשגב, הטוב והישר.
חפץ עליון זה, שיציאתו אל הפועל הוא סיבת הבריאה כולה, נחלת האומה הוא, מתנת חינם הכפויה על ישראל בהתחדשות יצירתו על הר סיני.
קול אחד מתפרץ מגבוה וממלא את העם אימה ורוממות.
קול גדול – אדיר מכדי הצטמצם בתפיסת אנוש.
קול יחיד, הקובע בשישים ריבוא העומדים, ייעודם הנצחי בתור נשמת ההוויה – העלאת הכל, תיקון הכל, שכלול הכל ותשובת הכל אל מקורו האלוקי.
ומתוך כך, הולך ומתפרט הקול, מתחלק לשבע ואחר כך לשבעים לשונות, ואז הוא נתפס – מתגלה ההדרכה האלוקית המעשית, נתיבות עולם המקשרות ומחברות כל מדרגות המציאות יחד ולמקורם.
ועל ידי היחוד הנורא של קדוש-ברוך-הוא וישראל, על ידי התורה, מתגלה סוד היצירה והתיקון – ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״.
לא הבהקת אור חד פעמית המשגבת לרגע איזה אדם, או איזה עם, ולא אידיאל של חיי רוח המנותקים מרבדי ההוויה הגשמיים. ״לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלת ה׳ צבאות שמו״.
כל הזמנים וכל המדרגות, חייבים להיות מוארים באור הטוב האלוקי, שרק הוא עומד ביסוד קיומם.
וגלוי נועם השלום וההרמוניה של ו״כולהו לחד אתר סליקין״, אינו יוצא אל הפועל, אלא על ידי קביעות הקשר בין הבורא הנעלה מעל כל משמעות של צמצום והגבלה – מקומו של עולם, והנברא יותר מרוחק מכל הופעה האלוקית.
הקודש השמימי היורד על פי הסדר האלוקי להתגלות בעצים ואבנים עכורי החומר, ועל ידי חיבורם גלוי קודש הקודשים שכולל בחוברת אחת כל הטוב האידיאלי המופשט וכל סבכי הרבוי היותר מגושמים.
וזהו עניינו של זמן מתן תורתנו – בהירות האור האלוקי המופשט – נקודה פנימית המנביעה ומסדרת כל העולמים.
ומצוות היום בפרי הארץ – יום ביכורים – חדירת האור עד לכדי ההופעה בסדרי הקרקע היותר מרוחקים מכל תוכן רוחני.
ברגל זה, מובלט האידיאל הפנימי במלא טהרתו ושלמותו, כפי שהוא עתיד להתגלות בתור הסדר המבורר של הכל.
כשאנחנו מתבוננים במהלך ההיסטורי שבו מתגלה עוצם זמן מתן תורתנו וחג הביכורים, מתברר שאין איזה זעזוע פתאומי – התנוצצות עולם הבא בלי התרעה ובלי הכשר, אלא עומדים אנו בסוף תהליך מודרך שראשיתו הברורה היא ביציאת ישראל מכור ההיתוך של מצרים.
חג השבועות מציין ההתעלות ההדרגתית מביסוס הגוף הלאומי, עד לגילוי נשמתו אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
העמקה נוספת מגלה שגם יציאת מצרים וקריעת ים סוף אינם ראשית התהליך. ״ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב״ – שנתמלא כל הבית אור. בתוך השואה היותר נוראה שהחשיכה את זיוום של בני יעקב , מופיעה נקודה של אור – זרע הישועה העתידה.
ומתוך אותה בהירות זעירה, שכמעט ואינה מורגשת כלל, הולך ומופיע דמות הגואל – כבד פה וכבד לשון, עניו מכל אדם, שעל ידו מתגלה יד החזקה וזרוע הנטויה של ה׳ צבאות המושיע את ישראל ממעי תועבת מצרים.
אותו עבד נאמן, המסיר נעץ השפלות המוטבע בחומר האדם, מתרומם לנצחון המוחלט על המלאכים, המשגב ערך האדם במעלתו העליונה, שבחובו נעוץ סילוק חושך הטומאה והמיתה מהעולם.
ההסתכלות הישרה בהיסטוריה האלוקית מפגישה אותנו בתהליך הדרגתי שבמהלך הגאולה. קודם, התנוצצות אור זעיר בתוך החושך, שרישומו אומנם קטן ואינו מעורר תנועות ופעולות גדולות, אבל בהיר הוא בתכלית הבהירות, ועומד בתור זרע שכבר בראשית צמיחתו גנוז בו כל אדירות החיים העתידיים להתגלות.
ומתוך אותה התחלה שקטה וצנועה, הולך גרעין האור ומתפשט, ומשתלט על מרחבי החושך המקיף אותו, והולך ומתברר האור מתוך החושך.
ובסיומו של התהליך מתנשא האור לגמרי, והחושך מתבטל מן העולם, ומתברר מגמת כל היקום העומד ביסוד יצירתו – ההופעה המבוררת של זיו השכינה של מלכות ה׳ על ידי תפארת העטרה שבראשו של מלך ישראל.
בעצם תקופת הארת העולם באורו של משיח, אור הגאולה האחרונה, יש מצבים של חבלים, שואות ונפילות הממרקים בייסוריהם את האומה.
כל ישועת ישראל מיד צר ורוממות קרנה מתוך איזה שפל, הוא מעין גאולה זעירה הנמשכת ושייכת למהלך הכלל של הגאולה, ובעל אותם תכונות של מהלך הגאולה בכללותה.
מתוך כך נוכל להבין, שבתוך החושך הנורא הפוקד בימים אלא את עם ישראל, חייב להתגלות האור. אפלת הרפיון המקדירה שמי ארצנו, בעזיבת גבורתנו הלאומית ובמאיסת ארץ חמדה, היא היא המחייבת ומבשרת הופעת האור הבהיר בתוך ענני החולשה והריקבון של השפלת כבוד ישראל וכפיפת קומתה.
לפני הגויים מוכרח להופיע קשת האמונה וקשת הכבוד, אי אפשר שלא יזרע גרעין האהבה – אהבה אין קץ לאדמת קדשינו, אהבת עם נבחר המספר תהלת ה׳, אהבת הכבוד הלאומי שלנו, שעל ידו תחזור עטרת המלכות למקומה, יגורשו צללי הרוע, ויתכונן שוב בית חיינו במלא הדרה וקדושתה.
וכאן, בחוזק נטיעתנו בארץ הגולן, מופיע הקשת, כאן נזרע הזרע ומכאן יצא האור. מתוך גבורת עמידתנו כאן, תתחיל התחדשות הכבוד באומה כולה. מתוך עוצם אהבתנו לרגבי הקרקע כאן, יתחיל להתפורר חומת האדישות והזרות לארץ חמדתנו, שאינם אלא פרפורים אחרונים של אותו חטא המרגלים, חטא נשיאי ומנהיגי ישראל, שבעטיו גלינו מארצנו וחרב בית תפארתנו.
ומתוך תוקף אמונתנו וודאותנו בקשר הקדוש שבין עם ה׳ וארץ ה׳ – יתפשט האמונה וימלא לב כל ישראל, וירום רוח האומה, וינוסו הצללים, ואור השמחה והביטחון יכשירו את כולנו יחד להקשיב לקול התור הנשמע בקולי קולות בארצנו , המבשר התחדשות נעורינו בארץ אבותינו, המבשם את כל העמים ומתקן כל העולמים במהלך אורו של משיח.
״ כי בשת עולמים תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד, כי בעליך עשיך ה׳ צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלוקי כל הארץ יקרא״. (ישעיהו נ״ד)
הרב אלי הורביץ הי״ד
Comments