ויש הרבה מאוד לתקן במידותיי, ואין טעם להתייאש, בגלל שבפנים יש משהו שכל הסערות ונפילות לא נוגעות בו

דינה שלי,

״פצע תחת פצע״ – לחייב על שוגג כמזיד ואונס כרצון.

בנזקי אדם, אפילו מה שאדם עושה בשוגג, חייב לתת עליו את הדין.

המכתב שכתבתי אתמול היה מתוך בלבול ודכדוך וריקנות, ואחרי שקצת למדתי ומתוך הלימוד אני רואה כמה טיפשי ובלתי אחראי זה היה – כמה שזה בודאי פגע בך לחינם.

אין לי במה להצטדק – רק לבקש את סליחתך מעומק הלב, והים אני כותב, לא בגלל שאני מפחד לדבר, אלא בגלל שזה בוער לי ואני לא יכול לחכות.

ואני מתנחם רק בדבר אחד – שהמציאות היא איתנה ובטוחה ויותר מכל מיני מצבי רוח חולפים.

לא תרתח ולא תחטא – כשאדם מתפעל ומצב נפשו מעורער, עלול הוא מאוד לחטוא ולהרוס. ברגע של התנכרות אל עצמו, כל מה שמתאמץ לבנות. ואין הצדקות - שוגג כמזיד.

וגם אם עוות מה שאי אפשר לתקן, חייב הוא לחזור בתשובה ולקבל על עצמו קבלה חמורה לעתיד. ואני מקבל על עצמי, בלי נדר, שלא לדבר ולא לבקר ולא לייסר, אלא מתוך תורה ממש, שאז השכל ישר ובריא והתמונה נראית בכללותה וגם הרגשות והדמיונות מוצאים את מקומם.

קשה להסביר את זה, אבל אחרי שמתעמקים בסוגיא בהלכות חושן משפט (אם חייב על אש משום חציו או משום ממונו) כל החיים נראים אחרים לגמרי, וברור לי, ורני רוצה שגם לך יהיה ברור, שהדברים שכתבתי היו מתוך ערבוביה של סערות ופגמים נפשיים שמקורם איתי בלבד.

ויש הרבה מאוד לתקן במידותיי, ואין טעם להתייאש, בגלל שבפנים יש משהו שכל הסערות ונפילות לא נוגעות בו, ורק צריך לעבוד באומץ ובחריצות לחיות אותו.

יש אולי הרבה מה לדבר ואלי אין הרבה, אינני יודע, אבל אני מבקש את מחילותייך.

בעליך האוהב

אלי

נ.ב. הורי אינם באים הערב

נ.ב. הורי אינם באים הערב