השנים האחרונות שם היו עבורם סיוט, אבל מתוך המשבר, הוא הגיע לתקופה הנפלאה ב״שבי חברון״

החברות שלי עם הרב אלי, על פניו היתה לא הגיונית, הוא היה מבוגר ממני כמעט בעשר שנים והכרנו בתלמוד תורה ״מורשה״. הרב אלי היה כבר מלמד ותיק ואני הייתי מתחיל. אבל מהרגע שהכרנו, הייתה לנו חברות מטורפת. לא הפסקנו לדבר על כל נושא שבעולם. דיברנו ודיברנו ודיברנו ולא הפסקנו לדבר, גם כשכל אחד מאיתנו עבר להתגורר במקומות שונים בארץ.

לפעמים לא יצא לנו לדבר כמה חודשים, אבל כשדיברנו שוב, המשכנו לדבר מאותו מקום שהפסקנו. היינו מדברים על כל דבר בעולם, על דברים טכניים, מעשיים, על דברים בנבכי נפשו של אדם, על התמודדויות, על פסקאות עמוקות מאוד מאוד בכתבי הרב קוק, על מה שלמדנו בחברותה.

חבר החיים שלי עד עצם היום הזה זה הרב אלי הי״ד. איבדתי את חבר חיי. גם אשתי ודינה מאוד התחברו והיה מדהים הכימיה שנוצרה. הרבה פעמים אני מנסה להבין מה הרב אלי מצא בי, אבל זה היה משהו מדהים.

היה כיף לדבר איתו, היה לו עולם עשיר ונפש עשירה. אני לא רוצה לדבר על מה הרב אלי היה אומר על סוגיה מסויימת, אני רוצה לדבר על העיקרון של העמל השכלי, הרוחני, הנפשי על כל סיטואציה שהוא היה נקלע בחינוך ילדיו, בחינוך תינוקות של בית רבן כשלימד ב״מורשה״ ואחר כך בסוגיות שעלו כשלימד ב״שבי חברון״ ובדילמות ובתובנות במה שקורה במדינה.

זה דמות של תלמיד חכם שחי את החיים באופן ממשי. תמיד תמיד. גם כשהרב אלי היה בעומק הבעיות והמצבים, המכות וההסתבכויות, משהו פנימי, תוך תוכי, מעומק הנשמה שלו עזר לו להיחלץ מזה והוא היה בונה אחרי זה עוד קומה, עוד איזה תובנות.

בשנים הלא פשוטות שהם גרו בירושלים, השנים האחרונות שם היו עבורם סיוט, אבל מתוך זה, מתוך המשבר, הוא הגיע לתקופה הנפלאה ב״שבי חברון״. על השינוי הזה הרב אלי אמר לי שהוא הרגיש שהקדוש ברוך הוא נתן לא ׳בעיטה׳ כלפי מעלה.

הוא כל כך חסר לי ולמשפחה שלנו, אם מי אני יכול לדבר ושגם יבין את המילים שבנפש?

הרב אלי תמיד היה מרומם את המבט. הוא עשה את זה עם הצחוק שהוא ידע לעשות, עם הציניות לפעמים, אבל רומם את המבט.

תנצב״ה

הרב ציון טוייל