את דינה היקרה היכרנו לראשונה כשגרנו בשכונה הנוסטלגית של פאגי סנהדריה.
אלי ודינה גרו בקומת קרקע עם חצר קטנה שפנתה למעבר בין הבניינים שלנו, כך שפעמים רבות בדרכי הלוך או חזור מהבית, נתקלתי באישה הצעירה, הגבוהה והאצילית עם החיוך הגדול שהאיר אותה ואת כל סביבתה, והוקסמתי ממנה,נסיכה יפה וחיננית, מלאת חלומות ושאיפות.
דינה, אז, עבדה כמורה מצליחה לפסנתר. שיתפתי אותה ברצוני גם ללמד פסנתר והיא מייד נרתמה לעזור. דינה כיוונה אותי בספרים טובים של הדרכה למורה מתחילה לפסנתר, ובלי להסס, היא העבירה לי שלוש מהתלמידות שלה(!) וגם נתנה לי ללמד את בת שבע הקטנה ,כדי שאוכל מיד להיכנס לעניינים.
לעולם לא אשכח כמה היא שמחה והתרגשה כשנולדה לה שולמית היקרה .כשביקרתי אותה בבית ההחלמה, אז עוד בבית וגן, דינה שיתפה אותי בחיפוש של שם מתאים לתינוקת המתוקה. היא רצתה שם יפה ביותר שמופיע בתורה הקדושה. כשעלה השם שולמית, משיר השירים של שלמה, נדלק אצלה האור והיא הרגישה שזה השם הנאה לילדתה האהובה.
לא אשכח גם את מסירות נפשה, להביא עוד ילדים לעולם ,במידה גדושה של אמונה.
לאחר שעברנו לשכונות שונות, המשכנו להיפגש מידי פעם, בשמחות של דוד ונחמה היקרים ,ותמיד היה מרגש לראות מחדש את פניה המאירות.
השם ירד לקטוף שושנים .יהי רצון שיחזרו אלי ודינה מייד ,עם ביאת משיח צדקנו!
חני ביר השכנה
コメント