הקשר שלנו עם חברון הוא קבוע, ירושלים בלי חברון זה עולם הבא, אבל אחרי חברון זה מעל החשבונות, שורש לכל

מדברים הרבה ברדיו על חברון. אבו סנינה, כביש השוהדא, יהיה ביטחון ליהודים או לא. דיונים מרתוניים שמעלים את מפלס המתח.

לא נעסוק בזה, כמובן, כי זה לא רציני. כלומר, זה רציני מאוד יש פה הרבה אחריות, אבל זה לא רציני בכלל, זה זמני. עשור, דור – זה זמני.

הקשר שלנו עם חברון הוא קבוע וקיימא. גם משמעות הקשר. הפוליטיקה היא פונקציה של הקשבה.

יש אנשים המתרפקים על מקומות קדושים, על קברי אבות, ויש אחרים שרוצים להתנתק מזה, לבנות חברה חדשה - בזכות הנורמליות. זו מחלה עם שורשים עמוקים מאוד.

החדירה לעניינה של חברון מהווה תרופה

״הביטו אל צור חוצבתם״ (ישעיהו נ״א א) תחשפו את צור החוצב בנשמתכם.

מ״קום התהלך בארץ״, דרך ״ויישב אברהם״ ועד ״ויקם השדה״ - קניית מערת המכפלה. נקודת קביעות. לכאורה, מקום קבורה נעדר חיים, אבל יסוד של צמיחה ותגבורת חיים.

וההקשר ״אשת חיל מי ימצא״, הרומנטיקה של ארץ ישראל, קיחה קיחה משדה עפרון, בא ללמד ונמצא למד. כמו איש ואישה, כמו אדם וחוה. נשמה אחת בגופים, אלא שצריך נסירה. ״זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת״ (בראשית ב׳ כ״ג), פנים בפנים – כך עם ישראל וארץ ישראל, הויה אחת ממש.

וזה מתגלה באדמת הטרשים של חברון, זה מתחיל בחברון. בחברון מתגלה שהשתיים אחד הם – איש ואשה, עם וארץ, ישראל ואלוקיו, עולם הזה ועולם הבא.

ירושלים בלי חברון זה עולם הבא, אבל אחרי חברון זה מעל החשבונות, שורש לכל. לא לחינם צריך למלוך קודם בחברון.

הרב אלי הורביץ

(מתוך שיחה לישיבה בדימונה)