בתקופת התבגרות מאתגרת, זוכרת את העמידה האמפטית של דינה, דרך שולמית, מתבוננת מהצד עם טונות אהבה.
לא שופטת, לא מבקרת. בשלווה שאינה מובנת לי מאליו. לא נבהלת ממשברים שעברנו, על אף שיודעת אותם.
לא נבהלת ממה שהחיים זימנו לנו. רק משדרת חום ובטחון. והמון אמונה באדם. בכם..
תחושה שמלווה אותי עדיין..
יהי זכרם ברוך.
מוריה (זלינגר) וייס
Comments