מאוד אהבתי את אלי ודבי. לאורי ולי היה חיבור מיוחד איתם. הם היו הראשונים להתייחס לחברות שלנו ברצינות, בזמן שכולם מסביב התייחסו לזה כאל קוריוז כי היינו כל כך צעירים.
דבי הייתה המדריכה שלי לפני הנישואין, ואני זוכרת את הביקורים אצלכם בבית בקריית משה באותם ערבים שלמדנו יחד.
דבי ציינה פעם את הקשר בינינו בכך שגם התחתנו בסמיכות מבחינת התאריך (הם התחתנו ב-י׳ באב, ואנחנו ב-י״א, ושתינו ילדנו את ילדינו הבכורים בראש חודש תמוז (עמיחי שלנו נולד בראש חודש, ובת שבע שלהם נולדה בראש חודש תמוז).
אני זוכרת את השבתות שאלי ודבי הגיעו עם המשפחה לבית של ברניס, אמא של דבי, כשהיא גרה במעלה אדומים. אלי ודבי היו מגיעים אלינו עם המשפחה לבקר בכשגרנו במעלה אדומים ובמצפה נבו. ושאנחנו הגענו אליהם.
בטיול שטיילנו יחד ביום העצמאות, חלקנו את האהבה לצמחים ולמורשת, וגם הקשבנו בציפייה לתוצאות מצעד הזמר העברי ושמחנו מאוד שנבחר השיר ״ירושלים של זהב״.
לאלי היתה ההתעניינות אמיתית, לא מן השפה ולחוץ, במה שלמדתי בלשון. הוא תמיד שאל אותי שאלות על תופעות לשוניות וגם על הערבית שלמדתי. זה ממש הפעים אותו, והוא תמיד הגיב בהתלהבות.
באחד הימים, כשגרנו בכפר פינס, אלי ודבי לנו אצלנו, ודיברנו איתם אל תוך הלילה על כל מיני דברים.
גם כשהמשכנו לגדול ולגדול ולגדול תמיד אלי אמר בטלפון ״ זה אורי? מדהים! התחלף לך הקול!״
אלי ודבי מאוד חסרים לנו במהלך השנים, במיוחד במשברים שעברנו עם הילדים, ולא פעם הצטערנו מאוד שלא יכולנו להתייעץ איתם. מתגעגעים אליהם מאוד.
יהי זכרם ברוך!💕
מיכל הורביץ
Comments