הלימוד שלי בחברותא עם שולמית זה כמו עם חברותא בישיבה. הגיון של ברזל, מוח ליטאי מובהק.

אינני יודע עם שולמית אומרת כל יום ״מודה אני״, אבל תוכן התפילה ניכר בכל הליכותיה. יש בשולמית הרבה מיוחד: נורמליות, בריאות, שמחת חיים, חדוות יצירה, אך הקו המרכזי באופייה של שולמית הוא השלווה הטובה, האיתנות המוצקה הנסוכה בה.

פעם סיפרתי בהתלהבות על יציאת מצרים ואמרתי: ״.. וכשיצאנו ממצרים... ״ שולמית העירה: ״אני לא יצאתי ממצרים״ והשבתי ״בוודאי שיצאת, כולנו יצאנו יחד״. בעדינות, על מנת שלא לסתור, היא השיבה: ״אם כן, כולנו יצאנו אבל הייתי כנראה קטנה ואני לא זוכרת״. תשובה המשלבת את הישרות והעדינות של ילדה קטנה.

כששולמית הייתה בגן חובה הגננת התפעלה ואמרה ״מימי לא פגשתי ילדה כל כך שלווה. מצד אחד, שולמית מלאת מרץ, פעילה ותוססת ומצד שני, שלווה״.

האמונה הטובה באה במחבן בשעות קשות. כששולמית הייתה קטנה ודינה הייתה מספרת משהו עצוב, שולמית הייתה נרדמת. כשמגיע השעה לישון, שולמית הולכת לישון ולא משנה איפה היא נמצאת: על הספה, על הרצפה, על המדרכה הקפואה בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין) באמצע הפגנה. ישנו פתגם: הכרית הטובה ביותר – מצפון נקי.

שולמית הראשונה מילדי שמזכירה לי יום יום ״אבא, עוד לא למדנו״. הלימוד שלי בחברותא עם שולמית זה כמו עם חברותא בישיבה. הגיון של ברזל, מוח ליטאי מובהק. למדנו ספר שמואל א׳ יחד והתבשמנו מאישיותו של דוד המלך.

שולמית שגדלה בקרית ארבע בשנות האינתיפאדה, היא בהחלט ׳ילדת חברון׳ (ראו אותה שואגת פזמון חברון בתחנה המרכזית של ירושלים), היא ילדת אינתיפאדה. שולמית הייתה מופתעת לשמוע שיש מקומות שלא זורקים בהם אבנים, היא התפעלה כששמעה שבטבריה לא זורקים אבנים על כלי רכב.

יש הלוויות וניחומים וימי מתח וסער ובמרכז הכל - השלווה הזאת של שולמית, ומתוך כך – סבלנות.

כשקנינו פעם בגדים לנחמה, שאלתי את שולמית אם לא מפריע לה שלה לא קונים. שולמית פקחה את עיניה: ״אבל למה? הרי זה יעבור אלי במוקדם או במאוחר״. רמז קטן... יש לשולמית את היכולת לראות צדדים טובים אפילו בחלקים רחוקים מעם ישראל – עין טובה.

שומעת עלבונה ואינה משיבה

פעם באה שולמית מבית הספר חבולה ופגועה על ידי אחת החברות, הסיפור מאוד הרתיח אותי והיה לי קשה לדבר עם ההורים וכו׳ וכו׳. מאוחר יותר שמעתי את שולמית מתקשרת ומדברת דברי פיוסים. כששאלתי אותה למה היא לא מחזירה לה, שולמית השיבה: ״אבל אני לא שונאת אותה. נכון, היא הרביצה לי סתם, אבל אני רוצה שנחיה בשלום״.

שולמית – כשמה כן היא

שולמית לא נולדה ביום מיוחד (יום נישואים של ר׳ אריה לוין) ולא ידענו כשנולדה מה לקרוא לה. שולמית נולדה בשעת מלחמה ואין כלי המחזיר ברכה כשלום. וכך אופייה יש בשולמית שלום פנימי אמתי, יש לה לה יכולת לבנות תכונה של התמודדות פנימית, אבל בלי שום עצבנות.

אבא

חלקי הדברים מתוך דרשת הבת מצווה של שולמית