היה מפתיע לגלות שההשקעה בפאג״י לא הייתה השקעה כל כך גרועה, אחרי הכל.

יום הולדת שנה של נחמה בפאג״י

היי היום יום רביעי, שבוע שעבר ביום שישי זה היה ל״ג בעומר, היום הולדת של נחמה, הבנות הכינו לה מסיבת יום הולדת, חשבתי שזה יכל להיות נחמד אם אני אקליט לכם הקדמה ואז שומרת את הקלטת לזמן שהם עשו לה את מסיבת יום ההולדת. הם עשו הרבה חזרות והטעות שלי הייתה שלא הקלטתי את החזרות וחיכיתי עד לדבר האמיתי, כי זה היה אסון. עדינה ובת שבע נקלעו לריב גדול (אתם כנראה יכולים לשמוע את זה) ונחמה הייתה אומללה כל הזמן. וזה בכלל לא היה הצלחה. ככה זה תמיד עם ילדים. אתה מתכנן משהו ואז זה לא מצליח, אבל בכל מקרה היא מאוד אהבה את זה, אבל בקלטת זה נשמע כמו אזור אסון, אבל זה היה בסדר.

בכל מקרה. עכשיו חלפו כמה ימים וכל הילדים בשכונה עומדים כאן ובוהים בי בגלל שאני מדברת לעצמי בקול. אני יושבת על המרפסת, בגלל זה כולם מסתכלים עליי. זה יום כל כך יפה שלא מתחשק לי להיות בפנים. נחמה כאן איתי, אז היא עושה רעש ומנסה לשחק עם הקלטת, אז אולי תשמעו אותה ברקע. היא כזו חמודה. אני רק רוצה לוודא שאתם יכולים לשמוע אותי. רק שניה.זהו, עכשיו השכנים שלי מסתכלים עליי והם מעולם לא ראו טייפ לפני כן. אחד מהם מנסה להסביר לשני מה אני עושה. האם אתם יכולים לשמוע אותם ברקע? הם מדברים ומנחשים מה אני עושה. אתם שומעים אותם?

בשישי בלילה הלכנו להורים של אלי ולכבוד יום ההולדת של נחמה, הכנתי את העוגה הזו שאתם תראו אותה בתמונות. כנראה שלא תדעו מה זה, זה היה הרעיון של בת שבע, הכנתי עוגה ואז חתכתי אותה לצורת להבה של מדורה והשתמשתי בצבע המאכל שלי, הכנתי ציפוי וצבעתי אותו, נראה ממש נחמד. והלהבה עצמה, הכנתי ציפוי צהוב וורוד וכתום, אבל בת שבע אמרה שאני חייבת באמצע כחול, כי בכל המדורות יש באמצע, היא הבחינה במדורות, יש להם באמצע כחול. לחלק התחתון, שהם בולי העץ, אז שמתי ציפוי לבן ואז לקחתי חפיסת שוקולד ועם קולפן גזר קלפתי את השוקולד, אז זה נכנס לתוך המערבולות האלה שנראות עגולות והן נכנסו לבולי עץ. זו באמת עוגה יפה. זו באמת הייתה יצירת אמנות. זה ממש נחמד.

מצבו הבריאותי של סבא מני

קיבלתי את המכתב ששלחתם לי אחרי שאבא עבר..., חשבת שהוא יצטרך לעבור בדיקות שונות ואולי לעבור ניתוח. אז זה היה די הלם. מכיוון שהסתכלתי על התאריך שכתבתם את המכתב וזה היה לפני שדיברת איתי ב-3 במאי, ולא הזכרת כלום בטלפון, ואני מבינה למה, במיוחד שהכל בסוף, תודה לאל, נגמר בסדר, אבל זה היה הלם לשמוע על זה. אז אחרי עבר כל כך הרבה זמן, קיבלתי את המכתב אתמול. לקח למכתב חודש להגיע לכאן ובאותו יום קיבלתי גם את המכתב שביקשתם שאני אחתום על כרטיס החתימה.

במובן מסוים זה טוב שלא שלחתי חזרה את המכתבים שלי עם סוניה והווארד בסופו של דבר, חשבתי שהם יבואו לכאן להיפרד, אבל הם לא, ולא הייתה לי דרך להגיע אליהם והם יצאו ביום ראשון בחמש בבוקר. אז טוב שלא שלחתי עדיין, כי בינתיים נחתום על כרטיסי החתימה וגם יסול יקח אותי יום אחד לסדר את הסושיאל סקיוריטי נמבר של נחמה, אז אוכל לשלוח את כל המכתבים יחד.

בכל מקרה. נבהלתי מאוד לשמוע עליך אבא, אבל אני מאוד שמחה שהכל בסופו של דבר היה בסדר. אני לא יודעת אם הסברת הכל או לא, אמרת שתכתבי יותר פרטים מאוחר יותר כשתסיימי לדבר עם הרופאים, אבל כל מה שהבנתי זה שהם חשבו שאבא יצטרך ניתוח לב פתוח ועכשיו הם החליטו שהוא לא צריך את זה. אז זה מה שהבנתי וזה משמח אותי מאוד. וגם קראתי שאמרת שההרגשה של אבא טובה עכשיו, כמו שהוא הרגיש כשיצא מחיל הים ושהמשקל שלו יורד ושהוא רוכב על האופניים שלו ושהוא הולך בלי מקל. אז כל הדברים האלה משמחים אותי מאוד, אבל זה די הלם, במיוחד הדרך שבה כתבת את המכתב בצורה של יומן.במתח. בכל מקרה, הכל טוב אם זה נגמר.

ההליכון של נחמה

תנו לי לראות מה עוד היה לספר לכם. אני גם באמצע כתיבת מכתב שתקבלו יחד עם הקלטת, אני אשלח הכל ביחד. נחמה נמצאת בהליכון שלה עַכשָׁיו, היא אוהבת את זה, היא הולכת עם זה ואני ממשיכה להרחיק אותה והיא כל הזמן חוזרת. אתם לא יכולים לשמוע את זה, אתם יכולים פשוט לדמיין את זה. לא לא לא היא יורדת במדרגות. אחד הגלגלים לא הולך טוב. אז ההליכון ממשיך ללכת כמו במעגל סביב אחד הגלגלים והיא לא מספיק זהירה, אתם צריכים להבין שהיא יכולה בקלות לרדת במדרגות. כאן ברקע, היא הולכת על כל המרפסת.

בעיות הבריאות והזיקנה של דוד יסול

תנו לי לראות. הייתי צריכה להקשיב לקלטת שלכם ולהערות שרשמתי. יסול הגיע כמה ימים אחרי שקיבלתי את הקלטת שלכם והוא הקשיב לקלטת שלכם והוא רצה לדעת מה איתו, מה הקטע איתו. זה משהו רציני? הוא חייב להיות תחת השגחת רופא? אני לא חושבת שהוא נמצא תחת השגחת רופא לגבי הלב שלו, זה פשוט הכל בסדר. זה אומר שמדי פעם הוא צריך לקחת כדורי ניטרוגליצרין, אבל יש לו בעיה אחרת, הוא אמר שזה לא משתטח, אבל זה משהו עם השתן. אני לא יודעת בדיוק מה. הוא צריך לעשות בדיקת דם ובדיקת שתן. זה משהו שאני לא יודעת. הוא לא אוהב לדבר על זה ואני לא יכולה להוציא את זה ממנו, אבל הוא לא נראה כאילו זה משהו רציני, זו רק בעיה רפואית שיש לו, אולי הוא צריך ניתוח הם אמרו, אבל זה לא נשמע כמו אחד מהדברים האלה שכשאתה מתבגר, אני מניחה שזה קורה. אני לא יודעת. אבל הוא היה מאוד מדוכא לאחרונה כי הרבה מחבריו מתו. הרבה מהם בבת אחת, הנה מגיע צבי. ״אתה רוצה להגיד שלום לממי וסבא״. היי.

[״אולי אם יהיה לך כיפה, זה יצא לך יותר טוב. ... לא עכשיו, מאוחר יותר כשאסיים להכין את הקלטת״]. צבי צובע עכשיו תמונה. הוא ממש טוב בצביעה והוא צובע בלי לצאת מהקו, הוא ובת שבע עושים דברים ממש נחמדים. אולי, אם הם יצאו די טובים, אשלח גם אותם.

בכל מקרה. אז לגבי יסול, הוא היה מאוד מדוכא במשך כמה שבועות. יום אחד הוא בא, זה היה ביום רביעי שעבר, יסול בא והלכנו לסנהדריה מורחבת, מול המקום שבו טובי גרה, בונים שם בית אבות, אז ירדנו לשם ונכנסנו פנימה. זה עדיין לא מוכן, אבל יכולנו לעבור קצת עד שהשומר תפס אותנו ואמר לנו לעזוב. יסול היה מעוניין לברר יותר על זה, אבל הוא אמר שאולי אפילו יותר טוב מזה, הוא מתחיל לחשוב שאולי אם יש לו מישהו... גלילי אמר לו, למה ללכת לבית כל היום? למה שלא תעסיק מישהו שיבוא לביתך פעמיים בשבוע לנקות ולבשל עבורך?, כי יסול אמר שאין לו יותר סבלנות לנקות ולבשל, ​​בעיקר לבשל. אז אמרתי, אני אבשל לו, אבל הוא לא נתן לי. פשוט נמאס לו לכבס וכל הדברים האלה, הוא מבוגר מדי, הוא עייף מדי, הוא עצלן לזה, אז עכשיו אנחנו קצת מחפשים לראות לפחות בינתיים, עד שהוא כן ימצא מקום, האם הוא יכול למצוא מישהו שתוכל לבשל ולנקות עבורו. אז אני גם עוזרת לו לעשות את זה.

אני חושבת שאולי השכנה שלי כאן יכולה לבשל לו, יסול יצטרך לאסוף את האוכל פעמיים בשבוע, זה יהיה קשה למצוא מישהי שתהיה מוכנה לנסוע עד אליו. השכנה שלי היא אישה שיש להם ילדים וזו דרך עבורה להוסיף הכנסה, אני מניחה. בכל מקרה, יסול בסדר, דיברתי איתו יום אחד בתחילת השבוע הזה, אני מניחה שזה היה שלשום, הוא נשמע מעולה ואמר שהוא מרגיש הרבה יותר טוב. הוא נשמע ממש טוב. אתם יודעים איך זה איתו – מצבי רוח למעלה למטה.

מה עוד אמרתם במכתבכם, בקלטת שלכם? דיברתם על הרבה דברים. בכל מקרה, הילדים בסדר. לקחתי את נחמה בשבוע שעבר לקופת חולים והיא קיבלה זריקה. [״מה את רוצה בובה? אדדדדה. את רוצה לקום?״] אני חושבת שקצת נמאס לה מההליכון. [״עם היד, האוזניים, נחמה. תגידי שלום״]. כמובן שהיא לא אומרת כלום עכשיו. אתם שומעים אותה נושמת?״

מכירת הבית בפאג״י ודירה נחמדה בקרית משה

אמרתי לכם שאנחנו מחפשים לקנות דירה, אז העמדנו את הדירה שלנו למכירה. פרסמנו את זה בעיתונים, כי רצינו לראות בערך כמה אנחנו יכולים לקבל על זה. והדרך הטובה ביותר היא לראות מה אנשים מציעים. ככה נדע כמה אנחנו יכולים לקבל עבור הדירה הזו. ואז נדע באיזה טווח מחירים נוכל לחפש לקנות. אז העמדנו את הדירה הזו למכירה וזו תקופה נחמדה בשנה לעשות את זה. כידוע, זה אביב עכשיו והפרחים פורחים ויש כאן כמה עצי פרחים יפים והכל נראה יפה יותר בקיץ מאשר בחורף. ותיקנו את החדר השני וצבענו אותו וצבענו את חדר האמבטיה, כי זה היה קצת... היה לנו צבאי מקצועי שעשה את זה, אז זה לא נראה כאילו זה מתקלף והקיר הולך ישר, אז פרסמנו את זה בעיתון וקיבלנו הרבה תגובות.

דבר אחד כן גילינו, שהיה להפתעתי וגם לשמחתי. תמיד חשבתי שעשינו השקעה גרועה בדירה הזו. אנחנו אהבנו את הדירה כשקנינו אותה ויש הרבה דברים שאני אוהבת אותה אפילו עכשיו, כמו העובדה שיש לה חצר אחורית ויש בה הרבה מרפסת ואני אוהבת שהיא נמצאת בקומת הקרקע, וזה אזור מאוד מאוד נוח, עם שתי מכולות כאן וחנות הפירות וחנות הבשר ורמת אשכול קרובה ויש תחבורה ציבורית. יש הרבה מאוד מאוד דברים נחמדים בדירה הזו, החדרים נחמדים וגדולים, אבל תמיד חשבתי שיכולנו לקנות כשקנינו את הדירה הזו בפאג״י, יכולנו לקנות דירה חדשה שהסוכונות היהודית נתנה אז בסנהדריה מורחבת. זו הייתה דירת שני חדרי שינה קטנה ולא לקחנו את זה, כי לאלי ולי, לשנינו יש את הייחודיות שלנו, אני מניחה שתקראו לזה, לא רצינו להיות עם כל האמריקאים, רצינו להרגיש שאנחנו חלק מהמדינה, שאנחנו גרים עם ישראלים ולא אהבנו את סנהדריה מורחבת, זה נראה לנו מאוד מכוער כמו סוג של דיור ללא עצים ורק לבנות בניינים גבוהים, אחד מסתכל לתוך השני והכל היה חדש.

החלטנו שזה לא מוצא חן בעינינו שם, ותמיד חשבתי שזו היתה טעות מבחינת השקעה, כי כנראה הדירות האלה בסנהדריה מורחבת שוות עכשיו כל כך הרבה יותר מזה, ומה שגיליתי עכשיו זה שזה לא נכון. שכרגע בסנהדריה מורחבת יש הרבה אנשים שמוכרים, אז הדירות לא יכולות לעלות הרבה. יש הרבה אנשים שמוכרים ולא כל כך הרבה אנשים שרוצים לקנות. והדירה הקטנה הזו שיכולנו לקנות עם שלושה חדרים, היא שווה היום אותו מחיר ואולי אפילו קצת פחות, או בערך אותו הדבר. מי שיקנה כאן בפאג״י, קונה כי הם את פאג״י, הם רוצים שכונה כזו, ומי שרוצה את השכונה הזאת - רוצה אותה מאוד. לאנשים שרוצים את זה, זו שכונה טובה. זה מה שאני חושבת. עד כה עדיין לא מכרנו, אבל... הנה בת שבע: [״את רוצה להגיד שלום לממי וסבא?״]

בת שבע: ״אמא, את מכירה שמות של רחובות חוץ מרמת אשכול וקרית משה ובר אילן זה רחוב?״ אמא: ״הרבה רחובות אני מכירה״. בת שבע רוצה לדעת אם אני יודעת שמות של רחובות ״את רוצה שאני אגיד לך שמות של רחובות? רחוב הרב פרנק זה איפה שסבתא גרה, רחוב הרב קוק יש רחוב כזה, רחוב יפו זה הרחוב הראשי בעיר, רחוב בן יהודה זה איפה שהמשביר, רחוב המלך ג׳ורג׳ – גורג׳ היה מלך אנגליה, רחוב הפיסגה זה בבית וגן, גרתי שם. את רוצה עוד?״ צבי: ״רמת גן״ אמא: ״יש רמת גן, זה מספיק? למה את צריכה את זה?״ בת שבע: ״לשיעורים״ אמא: ״לשיעורי בית?״ בת שבע ״כן״ אמא: ״ממי וסבא שומעים את כל מה שאתם אומרים. צבי אתה רוצה לשיר איתי את ״מקדונלדס הישנה״. ״איה איה או.. [״תתקרבי..״] צבי משחק עם ההליכון של נחמה. [״זה בשביל נחמה, לא בשבילך״]. צבי: ״אני רעב״ אמא: ״אז תיקח מהמקרר אפרסק״ בת שבע: ״מה אמרת? רחוב הרב... איזה רב?״ אמא: ״יש רחוב הרב פרנק, איפה שסבתא גרה. רחוב הרב פרנק״.

בכל מקרה. אז זה היה מפתיע שההשקעה בדירה בפאג״י זו לא הייתה השקעה כל כך גרועה אחרי הכל, היו עד עכשיו שלושה אנשים שהתעניינו. הם התחילו להתמקח. עכשיו יש אחד או שניים. הם לא מעוניינים לקנות, הם מעוניינים להתמקח איתנו, אבל כפי שאמרתי, אנחנו לא ממהרים ואנחנו יכולים.. רק רצינו לפרסם פעם אחת כדי לראות. לא מוכרים דירה אחרי שמפרסמים אותה רק פעם אחת, בדרך כלל. נצטרך להעלות את זה שוב ושוב. ברגע שנמצא מישהו שיקנה, יגיע החלק הכי קשה, שזה למצוא דירה שכדאי לעבור אליה, ולא לעשות טעות, למצוא דירה שתכיל את כל מה שאני רוצה. אלי אומר שאני לא יכולה לחכות עד שבית החלומות שלי יגיע. כשמחליטים ללכת לקנות, צריכים לבחור מתוך מה שיש, אז זה מאוד קשה.

הסיבה שבגללה אני חושבת על זה היום היא, כי בדיוק חזרתי מלהסתכל על דירה במיקום מושלם, בדיוק איפה שנשמח לגור. חוץ מזה שהיא בקומה שישית. יש מעלית, אבל עליתי היום בלי המעלית, כי רציתי לראות איך זה יהיה בשבתות. 104 מדרגות, אז זה די גבוה וזו קומה שישית, אבל זו דירה מאוד נחמדה. אני אגיד את הדברים הרעים קודם ואחרי זה את הדברים הטובים. הדברים הרעים הם: שזה כל כך גבוה - שש קומות. די התפנקתי. אני רוצה דירת קרקע. אמנם, יש יתרונות לדירה העליונה, כי יש לך אורות ויש לך נוף, אבל אני לא יודעת, זה עושה לי צמרמורות, אני פשוט לא יכולה לדמיין את הילדים, אני לא יודעת, זה מפחיד אותי, אני מפחדת מהקומה העליונה. אני באמת. אני לא יכולה לשלוח את הילדים למטה, אני לא אתן להם לרדת במעלית, הם לא יכולים להגיע למטה, זה לא תוכנן לילדים, רק לחשוב שהם צריכים לרדת מאה מדרגות לפני שהם יכולים לצאת החוצה. אני לא יודעת. זה דבר רע אחד.

דבר רע נוסף הוא שבטח קפוא שם בחורף, כי הוא פתוח לגמרי, אין אף אחד מעל ואף אחד בצד. אז נראה שזו תהיה דירה קרה מאוד. ואני אוהבת שיהיה חם בחורף, אני לא אוהבת את הקור בכלל. אני מפונקת בצורה הזאת. והכיוונים של הדירה הם מזרח ומערב, אז בבוקר השמש נכנסת ואחר הצהריים השמש נכנסת, אז זה לא טוב. הכיוון הטוב ביותר זה להיות דרומה, כמו שהדירה שלנו בפאג״י פונה דרומה, אין לנו כל כך הרבה אור שמש בגלל הבניין ממול, אבל בקומה העליונה יש, ואם אתה כבר גר בקומה העליונה, לפחות אתה צריך לפנות לדרום.

היתרונות של הדירה הזו הם שיש לה שלושה חדרי שינה. סלון ושני חדרי שינה, והם הפכו את שני חדרי השינה לשלושה. זה היה שני חדרי שינה ומחוץ לאחד מחדרי השינה היתה מרפסת. אז הם סגרו את המרפסת, הם בנו קיר במרפסת ואז הם חילקו מחדש את הקיר, כך שבאמצעות המרפסת הם הפכו את זה משני חדרים לשלושה. אתם מבינים למה אני מתכוונת? הבעיה היחידה היא שהחדר האמצעי, (זה לא שהם חדרים קטנים, הם בסדר) ,אבל בחדר האמצעי אין חלון כי הוא סנדוויץ' בין שני חדרים אחרים. הוא צמוד לדירה אחרת בצד השני. אז אין לו חלון אם אתם יודעים למה אני מתכוונת. אז זה חיסרון, פשוט לא יכולתי לסבול אפילו להיות שם. זה היה כל כך קלסטרופובי.

אני לא יודעת מה לעשות עם הילדים האלה, אני קונה שני קילו אפרסקים כל יום והם אוכלים את זה והם אוכלים את כל האפרסקים כאילו היו האפרסקים... בת שבע אמרה לי שהם לא אכלו את כל האפרסקים, הם השאירו שניים. קניתי שני קילו, אתמול. אלי אומר שעדיף שיאכלו פירות מאשר.. הוא לא אוהב להגביל אותם בפירות וחושב שהם צריכים לאכול כמה שהם רוצים, הבעיה היא שצבי לא אוכל שום דבר מלבד פירות, זה הדבר היחיד שהוא אוכל, כמו אתמול, הוא באמת אכל הרבה.

בכל מקרה, זה המקום שבו אנחנו עומדים עכשיו. לא מכרנו את הדירה שלנו ולא קנינו ואני לא בטוחה מה אנחנו צריכים לעשות קודם, למכור קודם או לקנות קודם? כי יש אנשים שאומרים שאתה צריך לקנות קודם, כי אם אתה מוכר ואתה לא קונה בינתיים, הכסף מאבד מערכו ואתה חייב.. אתה לא יכול פשוט למכור ולהבטיח לאנשים שתעזוב, לפני שאתה יודע לאיפה.. אז זה חוסם אותנו. צריך לקנות במהירות. אנשים אחרים אומרים לנו לא לקנות קודם אלא קודם למכור. קודם למכור ואז לקנות. שכחתי למה, אה, כי אם אתה קונה קודם, אז אתה צריך למכור את הדירה שלך מיד. אז כדי לבצע את התשלומים, כי כאן בישראל, אתה צריך לשלם הכל בעבודה או פחות או יותר בזמן. אז איך אפשר למכור קודם? ואם אתה קונה קודם ואז מוכר, אז יש לך בדיוק כמו שבוע בין... אתה צריך למכור במהירות את הדירה שלך כדי לבצע את התשלום הראשון, אז אני לא יודעת מי צודק. זה עסק מסובך.

חיסרון נוסף בדירה הזו, שאין מרפסות כי הם סגרו אותם והגדילו את הדירה. כך עשו מטבח גדול יותר וחדר השינה והסלון גדולים מאוד. זה היה דבר אחד טוב שהוא אפילו יותר גדול מהחדר שלנו כאן, יהיה הרבה מקום לפסנתר ולכל הספרים של אלי. אתם יודעים, זה היה סלון בגודל נחמד, אבל אין מרפסות בדירה, אבל מכיוון שזו הקומה העליונה, יש את הגג. אתה לא אמור לעלות לגג, זה כמו דירת גג, הם אומרים שלשכנים לא אכפת, הם משתמשים בגג, היא תולה את הכביסה שלה על הגג ואלי אמר שאנחנו יכולים לעשות גינה על הגג. יכולנו לשים הרבה צמחים על הגג, אבל.. ולגג כמובן יש מעקה מסביב, אבל זה גרם לי לצמרמורת. אפילו לא יכולתי להישאר שם. זה פשוט.. אני לא יודעת, אני מניחה שיש לי פחד גבהים. אני לא יודעת.

וגם היתרון הנוסף בדירה הוא שהם מוכרים אותה במעט מאוד, אלי קצת חושד במחיר, כי אותה דירה כאן בדרך כלל עולה עוד 15 עד 20,000 דולר, אז מה שהם מבקשים זו מציאה, אבל אלי אומר שאין מציאות בדירות ואם הם מבקשים כל כך מעט, כנראה שמשהו לא בסדר. אולי קפוא שם. אלי חושב שבטח קפוא שם בחורף. אני לא יודעת. המיקום טוב והגודל טוב והמחיר טוב, אבל הכיוונים לא, והגובה לא, הרצפה לא טובה והחדר הקטן הזה שם בלי שום חלונות לא טוב.

אני לא יודעת מה להגיד לכם. חוץ מזה, כולנו בסדר. אני חושבת שאמרתי לכם שנחמה קיבלה זריקה בשבוע שעבר. אמא: ״אל תשב על הליכון צבי, תרד. לא אני. לא מרשה. מלפפונים אין, אני צריכה לקנות בחנות עוד מעט. מקולף תביא לי או שתקלף לבד״

מה עוד יש להוסיף? אני לא יכולה לחשוב על עוד דברים ששאלתם אותי. סיפרתם לי הכל על הפסח שלכם עם סטנלי וחברתו החדשה. שכחתי אם קוראים לה ג'ולי או ג'ולי. אני לא יודעת. בכל מקרה, זה די נחמד, זה נשמע נחמד שהגעתם לדירה שלהם, זה נשמע שהיה לכם סדר נחמד שם.

ליל הסדר אצל ההורביצים

אה, שכחתי לספר לכם על פסח, פשוט הייתי מאוד עסוקה לפני פסח בניקיון לפסח, אבל הכל עבר חלק השנה. בשנה שעברה הייתי בחודש התשיעי להריון וזה היה די קשה. ובשנה שלפני כן היינו באמריקה, ולפני שעזבנו היה לי מעט מאוד זמן לנקות, אבל השנה הדברים הלכו יפה מאוד. עבדתי קשה ואלי, אלי לא עזר לי במיוחד. נתתי לו לעשות מה שהוא רוצה. הוא עזר לי קצת ביומיים האחרונים. לליל הסדר היינו אצל המחותנים שלי זה היה בסדר, הם עשו את זה בשביל הילדים, זה היה סדר קטן...

[אני צריכה להראות לצבי איך לקלף את הגזר ״אתה צריך להיות מאוד זהיר ולשים את זה כאן. ואתה שם את הקליפות בכיור. טוב? לא עם זה. חכה, מכאן, מהאמצע, אתה רואה? זה יוצא משם. תיזהר. כן ככה זה נכון. אל תשים את זה על האצבע שלך. אל תשים על הרצפה. אני יראה לך עוד פעם. לא לא ככה. עם החלק האמצעי. הנה אתה רואה זה הולך באמצע. תעשה את זה במטבח על הכיור״ צבי הורג את עצמו בקילוף גזר.]

ליל הסדר היה מאורגן לילדים, המשפחה של טובי לא הייתה שם. היינו רק אנחנו, אלי והילדים והמחותנים שלי והילד שלהם, אז חשבתי שזה נחמד. למרות שהתרגלנו לסדר גדול יותר, לילדים זה היה נהדר.

צבי היה בטיול היום עם הכיתה שלו כי זה עוד מעט יום ירושלים והוא מספר לי את כל הדברים שהוא ראה. במקום לומר שהוא ציוני דרך שהוא ראה כמו את העיר העתיקה, הוא ראה את המשביר, שבשבילו זה ציון דרך, שם הוא אמר שהוא ראה את המקום שבו יש מכונית ששמים כסף ואפשר לנסוע עליה. ככה הוא זוכר את המשביר.

בכל מקרה, הקלטת הזו מגיעה לסיומה וכשתהפכו לצד השני, אני אתן לכם להקשיב למסיבת יום ההולדת של נחמה, שהיה אסון. ואז אני הולכת לסיים. אז תקשיבו קצת למסיבת יום ההולדת שלה ואז תמשיכו עד הסוף ואני אדבר עוד.

סליחה שהקלטת הזו היא לא הכי גדולה, אבל סיפרתי לכם הכל על יום העצמאות במכתב ועל פסח, אני חושבת שגם אמרתי לכם במכתב, ואין לי באמת משהו מיוחד להגיד, אז בגלל זה אני אתן לכם להאזין לכל מסיבת יום ההולדת של נחמה, למרות שיש פעמים שנחמה לא נשמעת כל כך שמחה והיה לי בית מלא בילדים.

חברתי צילה רוזנברג, זה סיפור מעניין, היא בדיוק מכרה את הדירה שלה כי הם עוברים למקום חדש שנקרא אפרת, זה יהיה ליד בית לחם, ופשוט היה להם ממש הרבה מזל, הם מכרו את זה למישהו מאמריקה שהיו בדירה רק שלוש דקות והחליטו שהם אוהבים את זה.

צד שני – (5 ימים קודם)

היום יום שישי ל״ג בעומר, היום הולדת של נחמה וזו רק הולכת להיות הקדמה ואז אני הולכת להפעיל את הקלטת. בת שבע, עדינה, אדרת וצבי תכננו את היום הולדת של נחמה, אז הם מתכוננים עכשיו ואלי הולך לצלם ואני אמשיך להקליט, אז אתם תהיו מחוברים כמעט כמו בחיים האמיתיים. בכל מקרה, זה יום שישי אחר הצהריים, אז הדברים די קדחתניים, אבל אני לא יודעת לאן הם נעלמו? אני חושבת שהם מחפשים פרחים כדי לעשות לה כתר. היא חייבת לחבוש כתר, כי זה יום ההולדת שלה. ואולי ברקע, אתם יכולים לשמוע את נחמה משחקת ואתם יכולים לשמוע את צבי ויואל (סטרקובסקי) משחקים באופניים. בת שבע וצבי שותפים באופנייים עכשיו, אבל צבי לא יכול לנסוע בהם בלי גלגלי עזר. [״זוזו, צאו מהדרך״], אבל בת שבע יכולה לעשות זאת כבר בלי גלגלי עזר, אז לפעמים אני צריכה להוריד אותם ולפעמים להחזיר בשביל צבי.

אני לא יודעת כמה זמן תמשך מסיבת יום ההולדת, אבל בזמן שישאר בסוף, אני אנסה לדבר. הדודים של אלי, סוניה והווארד, עוזבים, אני חושבת, ביום ראשון בבוקר, אז אני אשלח איתם שני פילים של תמונות ושני פילים של סרט ומכתב שאני כותבת כבר מפסח. אשלח את כולם ביחד. אז, בסדר, אני מכבה את זה ואנחנו נעשה הכל. ואז אני אפעיל אותו שוב ליום ההולדת. אני רוצה להזכיר לכם להסתכל בתמונות יום ההולדת, לשים לב שבת שבע ונחמה לובשות שמלות תואמות שהכנתי. אמרתי לכם שאני הולכת להכין. אני אספר לכם את סיפור השמלות אחר כך, בסדר. ... אז עכשיו שמעתם את מסיבת יום הולדת, אבל זה לא היה כל כך נהדר. אמנם אפשר לשמוע את הילדים משחקים ואולי אפשר לדעת שהם תכננו משהו ממש טוב. נחמה לא היתה אומללה כמו שהיא נשמעה, היא למעשה די נהנתה מכל תשומת הלב.

מכירת הדירה של החברה צילה רוזנברג שעוברת לאפרת

בכל מקרה. אמרתי לכם שחברה שלי, צילה רוזנברג, אתם יודעים מי היא, היא הבת של בלום שגרים שם בפלורידה, שפגשתם כשהייתם כאן. הבת שלהם גרה כאן ברמת אשכול ויש לה בת שלומדת בבית הספר עם בת שבע. הם הולכים ביחד לבית הספר לידנו. יש לה חמישה ילדים והיא מצפה לשישי שלה בקיץ והוריה באים, הם מגיעים באמצע יוני. כנראה שלא תקבלו את הקלטת עד אז, אבל אם כן, תוכלו לשלוח איתם קלטת או תמונות או משהו, כי הם יגיעו מפלורידה באמצע יוני. הדבר היחיד שאני צריכה, שהלוואי שמישהו ישלח לי, אבל זה לא ממש חשוב, כמה זוגות תחתונים בשביל צבי, כי.. אני קצת מרחמת עליו, אני מרחמת על צבי כי הוא תמיד לובש תחתונים פרחוניים. זה הדבר היחיד שהייתי רוצה, יכולתי לחשוב על זה שאני צריכה משם. אם אתם זוכרים, אם במקרה, אתם יכולים לשלוח אותם עם בלום.

[צבי תהיה קצת יותר בשקט כדי שאני אוכל לעשות את הטייפ. אהה, בת שבע תזהרי. בת שבע הוציאה את נחמה מהמרפסת, הם חמודים]

אז צילה רוזנברג, הם קנו דירה באפרת. זה הולך להיות קרוב לבית לחם וזה יהיה מוכן רק בעוד שנה, אבל הם היו צריכים למכור את הדירה שלהם כבר כדי לשלם את התשלומים על הבית הזה. אז הם מכרו את זה. הם קיבלו את העסקה הכי טובה כי... [אוי יוי יוי יוי נחמה לא מסתכלת לאן היא הולכת].

בכל מקרה, ניסיתי להגיד לכם, הם קיבלו את העסקה הטובה הזאת, כי היה מתווך דירות שלקח איזה זוג אמרקאים לראות 10 דירות שונות והוא הראה את הדירה שלהם בין היתר והם לא הכי אהבו את זה, הדירה של צילה הייתה הבחירה השנייה, אבל הדירה השנייה שהייתה הבחירה הראשונה נפלה, אז הם הפכו לבחירה ראשונה וכאן זה לא היה דרך המתווך, הוא התאכזב כמתווך שהוא מפסיד את התיווך, הם שילמו את המחיר שבלום ביקשו פחות או יותר וזה אף פעם לא קורה.

אתם יודעים, כשאתה אומר מחיר, זה אומר שאתה הולך לרדת ממנו. אתה צריך לתת לעצמך חופש פעולה. ואז לא רק זה, אלא שהוא לא מוכן לבוא כעולה חדש לזמן מה אז הם מוכנים לבצע תשלומים באותו סכום ובאותו זמן שיש להם. לשלם תשלומים והם יאפשרו להם להישאר בדירה בדרך זו. צילה חשבה שהם יצטרכו למכור מיד ולעבור למקום אחר ולשלם שכר דירה (עד שהבית שלהם יהיה מוכן) והם לא צריכים לשלם שכר דירה. אז זה פשוט מסתדר להם. פַנטַסטִי. אני מאחלת לי אותו דבר.

האדם הזה שקונה מהם הוא מפורט לודרדייל. צילה אמרה שהיא התקשרה להורים שלה שילכו לברר מי הוא, כדי לוודא שהוא לא רמאי ושהוא לא... שהכתובת הזו קיימת, שהוא לא ממציא דברים, אבל בכל מקרה, אלו החדשות. אז הם שמחים שסיימו עם זה, היא מצפה לו חודש או חודשיים בערך. וההורים שלה מגיעים בעוד שלושה שבועות. אז הכל יטופל לפחות עד אז. זה ממש נהדר. אני ממש שמחה בשבילם. אז הם באים. בכל אופן, הם קיבלו דירה בקרבת מקום, ממש מולם גם כאן ברמת אשכול.

בת שבע וצבי לקחו עכשיו את נחמה לצד האחורי של הבית, הם שמו אותה על השביל הזה והיא ברחוב והיא רצה מסביב. זה ממש מקסים.

הביקור של דודה גלוריה

תנו לי לראות, מה עוד אני יכול להגיד לכם? דודה גלוריה (אחות של ממי) מגיעה. אז היום זה סוף מאי. אז היא תהיה כאן בעוד שבועיים. זה נכון. יעברו עוד שבועיים. אז ארלין הייתה כאן שבוע שעבר, אבל היא לא הייתה בבית שלנו. היא הייתה באיזו תוכנית שבה היו להם שבוע של טיולים והרצאות וזה היה רחוק מדי מכאן, אז היא פשוט נשארה שם כדי שתוכל לעבור את השיעורים בזמן והכל. היא נהנתה. אבל אנחנו מדברים על הטיול של דודה גלוריה, כשהם יגיעו לכאן לראשונה, ארלין תפגוש אותם בשדה התעופה ותקח אותם. הם יישארו איתה שלושה או ארבעה ימים כדי לדבר או לראות אות. ואז הם ישכרו מכונית והם יסעו ברחבי הגליל, הגולן ועכו. זה הגיוני שהם יבקרו בראש הנקרא, רמת הגולן, הגליל, צפת ואז הם יבואו לירושלים לשבוע והם יישארו כאן ואז ניקח אותם מסביב.

בשבוע שעבר ארלין אמרה שהיא תיתן להם להחליט מה הם רוצים, איפה הם רוצים לטייל, אולי הם רוצים לנסוע דרומה ואולי הם רק רוצים להירגע ואולי הם רוצים לחזור לעכו, שיהיה. אז זה יקרה בקרוב וזה מרגש. זה ייתן לך למה לצפות.

תנו לי לראות מה עוד, מה עוד אני יכולה לספר. טובי בסדר, היה לה טיול מאוד נחמד. היה קשה לחזור. אני מכירה את ההרגשה שאחרי החופשה, זה קשה לחזור הביתה ואז צריך לחזור לבשל ולנקות ולהתגעגע לכולם והכל, אבל זה היה דבר טוב מאוד עבורה, למרות שהיא עדיין לא יצאה מזה. היא עדיין מאוד מדוכאת. ואני מניחה שהיא תהיה כך עד שהיא תיכנס להריון שוב. ועד שהכל יסתדר, כי עכשיו יש לה את הפחד. יש לה פחד שהיא לא תיכנס להריון כל כך מהר כי במשך זמן רב היא עשתה הכל רק כדי לראות. וגם שברגע שהיא עושה את זה, שיקרה אותו דבר שוב, שההריון שלה לא יהיה טוב או משהו כזה. אז היא די בדיכאון עכשיו. ופשוט אמרתי שהכל מסתדר מהר.

התרחקות יהודי אמריקה מישראל

אביו של אלי חזר מאמריקה, זה היה בערך שבועיים לפני פסח. לא סיפרתי לכם את זה אז, כי הוא עדיין היה באמריקה ועד שהוא נסע לאמריקה, אז יש לו כל מיני סיפורים על איך הוא לימד בבתי הספר השונים שם. הוא הלך לכל מיני בתי ספר שונים ולימד את נושא ישראל. לפני עשר שנים זה היה נפוץ מאוד בתכנית הלימודים שבבתי ספר יהודיים היו מדברים גם על ישראל, אלא אם כן הם היו אנטי ציונים, אני מדברת על בתי ספר כמו ה״היברו אקדמי״, אבל עכשיו הם פשוט שכחו מזה, זה כאילו הם רגילים לזה, או שהם פשוט שכחו מזה. הוא היה שם כדי להעיר אותם לרעיון של ישראל.

כמה אנשים מסתכלים עליי עכשיו, הם עוברים לידי ובוהים בי, אני לא יודעת מה כל כך מעניין להסתכל. טוב עכשיו הם עזבו. אתם יכולים לשמוע את בת שבע וצבי משחקים ברקע. איך אני יכולה להשיג את זה מהקומה השישית שבה הם יכולים לצאת? פשוט התקלקלתי. אני לא יודעת. אני לא יודעת.

החברה דבורה רקנטי לאחר לידה עם דלקת כבד

חברתי, דבורה רקנטי, אני חושבת שסיפרתי במכתב, היא הייתה שכנה שלנו במבשרת, זה עתה נולד לה תינוק בנסיבות טובות. היא קיבלה דלקת כבד בחודש התשיעי והיא נאלצה להיות בבית החולים בבידוד מוחלט. היא הייתה מבודדת לחלוטין. כדי ללכת לבקר אותה, היית צריך ללבוש חלוק בית חולים והכל, ובזמן שהיא הייתה בבית החולים התחילו לה צירים והיא ילדה ומיד אחרי שילדה, הם לקחו את התינוק ושמו אותו בבידוד מוחלט מתינוקות אחרים. והיא הייתה בבידוד מוחלט מהתינוק. במילים אחרות, הם לא נתנו לה אפילו להניק את התינוק. הם אפילו לא נתנו לה לראות את התינוק.

בסוף הכל היה טוב בסופו של דבר, אבל זה די קשה לדעתי ללדת ואז לא להיות מסוגל לראות את התינוק שלך בערך, אני חושבת בערך שבוע וחצי. לאחר שיצאה מבית החולים היא נסעה לאמה ולהוריה בתל אביב והיא הייתה שם מאז שנאלצה להתאושש. היא הייתה כל כך חלשה מדלקת כבד ואז גם בגלל הלידה, אז היא הייתה שם לזמן מה. עכשיו כל זה קרה לפני כשלושה שבועות. אז עכשיו שמעתי שהיא חוזרת. היא גרה באלון מורה, זה ישוב בשומרון. אנחנו הולכים לשם לשבת, לא לדבורה ואברהם, אנחנו שם אצל משפחה אחרת, אבל היינו אמורים לנסוע לשם מיד אחרי יום העצמאות, אבל זה לא הסתדר, אז אנחנו רוצים לנסוע לשם השבת.

חנות הפלאפל של השכנה, חוג הדרכת הורים וקוביה הונגרית

מה עוד אני יכולה להגיד לכם? יש כאן גברת, אחת השכנות שלי שפתחה חנות פלאפל ממש קרוב, אם אתם זוכרים איפה החנות ירקות, היא אפילו יותר קרובה מזה. אז אני באמת מעריצה אותה. יש לה שני ילדים והיא קיבלה את המתכון איך להכין פלאפל, יש לה הרבה חומוס והיא מכינה אותם בעצמה ומוכרת אותה והיא מרוויחה מאוד. היא מוכרת חצי מנה ב-30 פאונד. זה חייב לעלות אולי 10 פאונד להכין. היא גרה כאן, אז היא הולכת הלוך חזור, היא בדיוק חוזרת עכשיו. זה טוב לאנשים כמוני שלפעמים מתעצלים מכדי להכין ארוחת צהריים ופשוט לקנות פלאפל. זה לא טוב לדיאטות ודברים כאלה.

הלילה, יום רביעי, אז אני הולכת להדרכת הורים איך להיות אמא טובה, הקורס שהתחלתי ללכת כשהייתם כאן. אני מוצאת את זה מאוד מעניין ומרגיע לשמוע שגם לאנשים אחרים יש בעיות וגם לקבל רעיונות טובים איך לפתור בעיות מסוימות. אני אוהבת את זה הרבה.

אני משחקת כאן עם זה, אני בטוחה ששמעתם על זה, זה נקרא רוביקיוב או משהו כזה. זו קובייה שיש בה את כל הצבעים השונים ואתה יכול להפוך אותה בכל דרך. אני בטוחה שאתם יודעים על מה אני מדברת. הרעיון הוא לעשות שבכל צד יהיה צבע אחד שלם. טובי הביאה לנו את זה כשהייתה באמריקה, זו מתנה שהיא קנתה וזה בזבוז זמן נורא. וזה מאוד קשה. אני יכולה לקבל צד אחד, אולי שני צדדים, אבל הרעיון הוא להשיג שישה צדדים, אז אני באמת לא יודעת איך זה אפשרי. אם יש לך אחד מהדברים האלה? אולי אבא בזמנך הפנוי. אתה יודע, כאן בישראל, יש מישהו שהבין איך לעשות את זה. הם אמרו שהם ימכרו את... זה עולה 600 פאונד לקנות, שזה כמו $6 ויש מישהו שמוכר את הפתרון ב-400 פאונד ב-4 דולר נוספים. אז תמורת 10$ אתה יכול לקבל אחד וגם את הפתרון, אבל זה כל כך בזבוז זמן. לפעמים אני פשוט מוצאת את עצמי, כאילו עכשיו אני מחזיקה ביד ופשוט המשכתי עם זה, אבל אני לא מצליחה להשיג את זה. אז אני לא מצליחה להבין איך, ברגע שאתה מקבל צד אחד ואז שם לב לצד אחר נהיה בלגן. אז אני לא יודעת.

תנו לי לראות מה עוד יש לי לספר לכם. הייתי רוצה לדעת יותר על בריין, על הנסיעה שלו לגרמניה. זה נראה כאילו אני שואלת אותו במשך כשנה וחצי. מתי הוא הולך? [מה יש לנחמה בפה? תוצאי לה את זה מהפה, מהר, זה מסוכן לה, רגע אני יעשה את זה״] אז אני רוצה לדעת מה עם בריין. סטנלי, כשהתקשר לזה היה במרץ, הוא אמר שעד ה-15 באפריל הוא עובר דירה ואז ה-15 במאי. ועכשיו כתבת את המכתב שהוא מגיע לפלורידה ב-15 ביוני. אז אני לא יודעת אם זה אומר שהוא מגיע לפלורידה, 15 ביוני ומשם הם עוזבים לגרמניה או שהם ויתרו על גרמניה או מה? אז אני רוצה לדעת.

על בת שבע, צבי ונחמה

אני לא יודעת מה עוד להגיד [צבי מחכה את אמא באנגלית] צבי גם לא יודע מה עוד להגיד. קיבלתי מכתב נחמד מדוד טדי מדי. פעם אנחנו כותבים אחד לשני, הוא לא אמר הרבה.

לכבוד יום ירושלים שיהיה ביום שני, צבי היה עם כל החיידר בטיול במזרח תלפיות, יש משם נוף יפה על העיר העתיקה. עכשיו בת שבע רוצה לומר שלום... ״זה כל מה שאת הולכת להגיד? שלם לממי וסבא?״ חה, נחמה דופקת על כל קיר בבית והיא רוצה להפיל אותו. היא ילדה כל כך שמחה היום, היא עשתה לי לילה קשה אתמול, היא פשוט התקררה קשות, אז אתמול בלילה... [לא, אני לא מרשה בת שבע, חלון זה לא בשביל לטפס עליו, הדלת זה בשביל לעבור, החלונות זה בשביל להכניס את האור פנימה]. היא מבינה באנגלית די טוב, צבי גם, אני חושבת שמבין, אבל הוא לא אומר מילה. בת שבע ממשיכה ללכת לשיעורי אנגלית היא לומדת לקרוא. אני לא באמת יודעת עד כמה. היא מעולם לא הלכה מרצון והיא עדיין לא הולכת מרצון, אבל אני מניחה שזו חובתי לשלוח אותה. [אני לא שומעת צבי] האם זה מקליט משהו? נראה כאילו דיברתי כל כך הרבה זמן ואני לא יודעת מה להגיד.

[בת שבע מוסרת לכם שלום] החבר שלנו עודד, אני לא חושבת שאתם יודעים מי הוא, אמו נפטרה השבוע. אז היינו בשבעה. חיפשתי שוב את הארנק והסרט שלי, והורדתי את העיתון קצת מעבר למקום שבו אני מדברת וחשבתי שזו קלטת שיעור שאלי הקליט, שאוכל להקליט עליה, ועכשיו אני שמה לב שאני מקליטה על קלטת שהכנתי לכם בשנה הראשונה שלי בישראל. אני לא יכולה לאתר את זה עכשיו, כי זה כבר היה עד הסוף, אבל אני מספרת לכם על הכותל או משהו. לא הפעם הראשונה שהייתי שם, אבל באחת הפעמים שהייתי שם. איזו בושה שאני מקליטה על זה, אבל כבר פישלתי. אז אני מניח שאולי בדיוק סיימתי.

תנו לי לחשוב מה עוד להגיד? בסדר. הקשבתי עכשיו למה שהקלטתי עליו, די חמוד, אז אולי אם אני לא אדבר הקבה, אתם יכולים לשמוע קצת את זה. בת שבע רוכבת עכשיו על האופניים שלה וצבי דוחף את נחמה עם ההליכון [צבייי, בת שבעעעע] אני חושבת שהם התרחקו קצת יותר מידי. [לא, לא, לא עם נחמה אני לא מרשה] היה להם רעיון ללכת מסביב לבלוק, צבי דוחף את נחמה עם ההליכון ובת שבע רוכבת על האופניים, אבל אני לא מתכוונת לאפשר דבר כזה, זה קצת מדי... היא עשתה לי הרבה זמן. נחמה. חה חה חה

דינה מלמדת פסנתר בפאג״י

בכל מקרה, עכשיו אני נזכרת ששאלתם איך הולכת ההוראה שלי (בפסנתר) ואיך מתנהלים השיעורים שלי. אוי, עכשיו הטלפון מצלצל, רק דקה. בסדר. עכשיו היו לי כמה דברים להגיד לכם.. זה היה אלי בטלפון.. השיעורים הולכים בצורה פנטסטית. יש לי כל כך הרבה תלמידים. אני חייבת לסנן תלמידים. יש לי יותר מדי. זו הייתה התחלה איטית בתחילת השנה, אבל עכשיו זה כאילו אתה בונה מוניטין ואני חושבת שאני מורה טובה ואני נהנית ממה שאני עושה. ויש הרבה, מפה לאוזן, יש הרבה אנשים שמאוד מאוד מתעניינים ואין לי זמן. אני אוהבת ללמד שיעורים, אבל המטרה שלי היא לא להרוויח טונות של כסף. אני גם האמא.

כל הרעיון הוא שאני עוזרת לפרנס את המשפחה, אבל אני לא רוצה לקחת על עצמי יותר מדי עד כדי כך כדי שלא אהיה פנויה עם הילדים. עכשיו אני מלמדת שני בקרים ושני אחה"צ וזה מספיק. כמו כן, אם אעשה את זה יותר מדי, אני אתחיל להיות ממש חולה מזה, אני לא אהנה מזה יותר. זה פשוט יהיה איך, אני לא אעמוד בזה יות, אז ככה זה די נחמד.

שאלתם איך היה הרסיטל שלי, אז זה היה בסדר, ארלין הייתה כאן ואני עיצבתי את הסלון ואז במסדרון, היכן שהשולחן והכסאות הכנתי קראנץ' ועוגיות, בדיוק כמו שגברת גאס נהגה לעשות. ולא היה לי... חלק מהתלמידים שלי סירבו לנגן, גם חלק מהבוגרים לא רצו לנגן. ורק חמישה תלמידות ניגנו והם לא ניגנו כל כך טוב. אני חייבת להודות שזה היה די בלגן, אבל ההורים, הכי חשוב ההורים מאוד נהנו. וארלין הייתה שם כדי לתת לי ביקורת, כמו מה שהיא ראתה שהילדים שלי מנגנים טוב ומה הם לא. והיה חשוב שהילדים ירגישו שהם עושים משהו ולעשות הופעה. בסוף השנה אני רוצה לעשות להם משהו כמו אודישן. אבל אני לא יודעת, אני צריכה להשיג שופט ומורה לפסנתר ואני לא ממש מכירה עוד מורים לפסנתר.

יש לי חברה אחת שהיא מורה לפסנתר, שני חברים, אחד גרה בטלז סטון ואחת גרה בנווה אילן וצריך להתחיל לבקש ממישהו לבוא. אז אני לא יודעת בדיוק מה יהיה. בכל אופן, זה היה דבר אחד.

הנקה

דבר נוסף הוא שסיפרתי לכם על כך שנתתי חלב לתינוק הזה. אז עשיתי את זה רק שבוע בערך, כי אז אחר כך, התינוקת כל כך שגשגה, וכל חלב האם הזה שהיא שוחררה לבית החולים. ואז היו לאמא את כל שמות האמהות שתרמו חלב ואני מניחה שהיא התקשרה לאלו שתרמו הכי הרבה. אני מניחה שלא היה לי הרבה מה לעשות. זה לא היה גרוע, זה בשביל שהם יתקשרו אליי. אני לא יודעת בדיוק, אבל זה בסדר. אני עדיין מניקה את נחמה שהיא כמעט בת 13 חודשים, כי אני לא יודעת איך להפסיק. אני מתחילה לחשוב, אני מניחה שאני מפסיקה בדרך שהיא, פעם אחת ביום או יום כן יום לא. לאט לאט.

הראיון ברדיו

יום אחרי שהכנתי לכם את הקלטת הזו, זה היה במוצאי שבת. אני זוכרת כשסיפרתי לכם על התינוק הזה, באותו בוקר של יום ראשון קיבלתי טלפון מתחנת הרדיו. זה כאילו יש להם את התוכנית הזו לעניין אנושי בבקרים. יש להם רק מוזיקה ודברים לעקרות בית וכל מיני דברים מעניינים והם שמעו על התינוק הזה והם התקשרו לבית החולים ובית החולים נתן להם את השם שלי, אני חושבת שבגלל שכנראה הייתי, סתם במקרה, הם נתנו להם את שמי, אולי אני הייתי הראשונה בעמוד הזה או משהו כזה, אז התקשרו אליי ושאלו אותי אם אני מוכנה לדבר ברדיו, כמובן שאמרתי: "לא", סירבתי, אבל ארלין הייתה כאן, אז היא אמרה, "למה לא?" אז אמרתי: "אסכים, אם זה יהיה אנונימי", זה בכל אופן מאוד מביך. אז הם התקשרו אליי חזרה כעבור חצי שעה וראיינו ברדיו. הספקתי להתקשר לחמותי להגיד לה להפעיל את הרדיו ולשמוע אותי והיא הספיקה להגיד לכל הקבוצה שלה להפעיל את הרדיו ולשמוע אותי. אז זה היה באמת... הייתי כל כך עצבנית לפני שהם התקשרו אליי בחזרה. לא יכולתי לאכול וחשבתי, מה אני צריכה להגיד? ושהעברית שלי לא משהו. אבל הם שאלו אותי, בן כמה התינוק שלי והם שאלו אותי איך שמעתי על... שאלו אותי כמה שאלות ואז זה היה מאוד קצר. ואז קרה משהו לקשר והם ניתקו ולא התקשרו בחזרה. הם רק אמרו תודה רבה וכל זה.

אחר כך חשבתי שזה כל כך קל לדבר ברדיו. היו לי הרבה דברים להגיד לעם ישראל, היו לי הרבה דברים שרציתי לדבר עליה, אם רק היו שואלים אותי, הייתי אומרת להם את דעתי על הרבה דברים, על הבחירות הקרובות. אבל הם לא שאלו אותי את השאלות האלה, אבל זה היה ממש נהדר. זה היה ממש מצחיק. התרגשתי במשך כמה ימים.

בכל מקרה, אלו היו הדברים שרציתי לספר לכם עליהם. ועכשיו אני אומרת שאני מגיע לסוף הקלטת, אז אני הולכת לחתום ולהיפרד ואני מקווה לשמוע מכם ממש בקרוב. אם לא דרך דודה גלוריה, אז דרך הוריה של צילה רוזנברג שבאים, ואני אנסה לשלוח את הקלטת עם תמונות והמכתב וכרטיסי החתימה.

צבי צבי צבי תגיד שלום לממי וסבא. טוב הוא הלך.