הופ – קראו לי, אדם מאוד מאוד לא סימפטי, הוא לחש את שמי ועוד קרא לי, כפי שרשום, ״דברה״.

מכתב לאלי שבמילואים, בתקופת קרית משה ולאחר שדינה החלימה משבירת הרגל.

בס״ד

לאלי שלום!

הנה אני בהדסה, מחכה בתור על מנת לעשות צילום, ואחר כך לחכות בתור לקבלת תשובה, ואחר כך לעמוד לתור למרפאה להודיע שהגעתי, ואחר כך לחכות בתור לראות רופא, וכן הלאה... וזה אחרי שעמדתי בתור אתמול לד״ר וינר והיום בתור לקופת חולים להתחייבות, ובלי להזכיר 2 תורים שחיכיתי בשביל לסדר תשלום והתחייבות.....

ומה נשמע אצלך? אתה רוצה להתחלף? לפחות שמה (במילואים) אתה מבזבז את זמנך, אבל אתה לא מחכה לשום דבר, או לפחות כך אני מקוה!

מה חדש מהבוקר? ארגנתי את הכול, מקוה שזה לרצונך, יהי לך זמן להקשיב לכל כך הרבה טייפים? חבל שהמילואים האלה לא היו לפני חודש, כשהיה נעים ולא קר, זה היה מושלם. רק לשבת כל היום וללמוד ובלילה להקשיב לשיעורים, בלי ילדים, בלי אשה, בלי חידר, בלי אלון מורה, בלי צביעה, בלי איטום, בלי בנק, בלי עיר, בלי ארון וכו׳.

ה״חברותא״ שלך התקשר אלי עוד לפני שהספקתי להשיג אותו, הוא מאוד נחמד, אבל כפי שתיארת, קצת נעול על הנושא של האוכל. הסביר לי באריכות את הקשיים שם – בלי סכום, בלי כלים וכו׳ והציע שבן דוד של אשתו, שנוסע כנראה כל יום לירושלים, שאני ואשתו נארגן לכם אוכל.

לא אכפת לי בכלל, דווקא אני מאורגנת לזה, רק גמרתי להכין אוכל ליוסל (יוסף שניידר קרוב משפחתה של דינה שכל משפחתו, כולל אשתו וילדיו נספו בשואה והא נותר ערירי בארץ) ולברכה (ברכה לבנון, כנראה לאחר לידה) – דווקא נחמד לבשל לך שם (לא לעומת פה). אז מה לעשות? חשבתי כדורי בשר, או בשר וחצילים (אני יודעת מה לא – עוף!), מרק טעים וירקות מבושלים. מה עוד היית רוצה?

הופ – קראו לי, אדם מאוד מאוד לא סימפטי, הוא לחש את שמי ועוד קרא לי, כפי שרשום, ״דברה״ (שמה הרשמי של דינה הוא ״דברה רות״) ועוד הייתי באמצע לכתוב ולתכנו ארוחות – אני צריכה לרוץ.

קיבלתי כבר את הצילום. ואיזה פלא!! רק 20 דקות חיכיתי למסור במרפאה את הצילום ולזכות שיגידו לי לחכות לתורי. אז הנה אני מחכה בתור שוב. בקשר לאוכל, עוד נדבר על זה בטלפון, טוב?

אני מקווה שריכזתי כל מה שרצית, הסיר הוא פרווה (או אולי חלבי), אז אם אתם רוצים לבשרי, כדי אולי להגעיל אותו (הוא מאוד נקי ולא בן יומו). ושלחתי לפי בקשת ה״חברותא״ מחבת. לשבת אשלח גם עוגה, אם אספיק. (הם יבואו דרך הבית בסביבות 5:30 ותלוי כמה עוד זמן אני אחכה פה).

הילדים כתבו לך מכתבים. צבי כתב עוד אחד, אבל אני לא מצאתי אותו. ושולמית גם ״כתבה״, אבל לא הסכימה שאשלח, אז תתאר לך מה היא ״כתבה״.

קיבלתי מכתב מהמכללה, הם מארגנים פגישת בוגרות במכללה ליום א׳ כ״ט כסליו ב 10:00 בבוקר. אני שמחתי על יוזמה כזאת, יהיה נחמד לראות אותם היום – זה כבר 10 שנים!! מרים זיו (רוזנברג), אמא של אלעזר, מארגנת את זה (אני חושבת).

אפילו שיש לי המון זמן, כנראה המעמד הזה, שאולי עוד רגע יקראו לי, לא נותנת שקט בראש וקשה לי לכתוב דברים ״כבדים״ יותר מהפטפוטים האלה.

אלי, אשלח פעם. אחרת מכתב רציני יותר. מה כתבת לארי? אולי תכתוב להוריך? ואולי ואולי? אני חושבת שאסיים לעכשיו.

להתראות

באהבה רבה,

דינה

נ.ב. זה כמעט ארבע בצהריים ואני בבית. הכל בסדר, לא צריכה לחזור, יכולה ללכת רגיל, אבל אסור לי לרוץ חודשיים! ברוך שפטרנו!!!!

נ.נ.ב. אם אתה חושב שחוסכים כסף בגלל שאתה בצבא, אינך אלא טועה!!