הוא מתחיל לרוץ הלאה לאורך הסמטה, כאשר לפתע הוא עוצר, מהרהר...

לימדתי באחת הישיבות את פרשיות ספר בראשית. יום אחד, לאחר סיום השיעור, ניגש אליי אחד התלמידים וביקש ממני שאחדל לספר כל כך הרבה סיפורים בשיעוריי, ושתחת זאת אלמד יותר את ה"חומר"... אך באמת צריך להבין שהסיפורים הללו חשובים כדי שנבין מיהו באמת אברהם אבינו, אי אפשר לוותר עליהם.

הדיבורים על אברהם הינם מחשבות, תכנים ורעיונות, אבל בסיפור על אותו ילד תמים זורחת אלינו נקודת אמת מוחשית וממשית הגדולה, מאותו הטוב של אברהם, נחשף לרגע קט מאוד ומתגלה בעולם. אנו עוסקים בתכנים עליונים, אבל כשנפגשים עם ההופעה של התכנים הללו בתוך המציאות הממשית, האם נעצום את עינינו מלראות אותם? עלינו לפתוח את הלב לגילוי האמת הללו, ובעזרתם לעמוד על גדולת אבותינו ומתוך כך על גדולת עצמנו.

משהו מהאמת: זכיתי להשתתף בקביעות בשיחות הרב צבי יהודה על פרשות השבוע, מדי מוצאי שבת. הייתי יושב בשיעורים, קשוב ודרוך, נזהר שלא לאבד מילה אחת. באותה תקופה חשתי שהשעות הללו מחיות אותי, פשוטו כמשמעו. הרב צבי יהודה היה חוזר שוב ושוב על אותם יסודות, על אברהם אבינו וצדקותו, על נבואת ישעיהו של "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חוצבְתֶּם".

אנשים היו פורשים מהשיעורים לאחר שהרגישו כי דבר לא מתחדש להם שם, ואילו אני הרגשתי הפוך בדיוק - חיפשתי רק לשמוע שוב ושוב את אותם הדברים, לא רציתי חידושים ולא תוספות, רק לשמוע פעם אחר פעם את אותם הדברים. השיעורים הללו היו בשבילי כמו הטענה של סוללה אם נאלצתי להיעדר מאחד השיעורים הייתי נתקף בחולשה גדולה, אך כשזכיתי להיות בשיעור הייתי מתמלא באנרגיות אדירות, עד כדי כך שלא הייתי מסוגל להירדם. הייתי פשוט יושב ולומד לאחר השיעור בשקידה גדולה עד השעות הקטנות של הלילה.

כך היה קורה מדי מוצאי שבת, אך לא הצלחתי להבין את הסוד, לא הצלחתי לעמוד על הנקודה שכל כך מחיה ומעוררת אותי במפגשים הללו עם הרב. עד שפעם אחת, בשעת השיעור, הבריקה לי ההבנה. נזכרתי בסיפור ישן על שרלוק הולמס, הבלש האנגלי המפורסם. הולמס מחפש אחר אדם רשע כלשהו, עד שהוא מרגיש כי הוא מצליח להתחקות אחר עקבותיו. הוא מגיע לסמטה מסוימת שעה קלה לאחר שהרשע עבר שם, ותוך כדי המרדף הוא רואה שם עובר אורח. שואל אותו הבלש האם ראה כאן אדם נמלט, והלה עונה לו שאכן ראה, ומתחיל לתאר אותו בפניו, לבושו היה כזה וכזה, גובהו כך וכך וכן הלאה.

הבלש מודה לו מאוד ומאחסן במוחו המבריק את כל התיאורים המדויקים, שואל אותו לאן ברח החשוד ופונה להמשיך במרדף. הוא מתחיל לרוץ הלאה לאורך הסמטה, כאשר לפתע הוא עוצר, מהרהר, ושם לב לכך כי אותו עובר אורת תיאר בעצם את עצמו, ולא אף אחד אחר...

פתאום הבנתי את סוד הקסם, הבנתי מה משך אותי כל כך בשיחותיו של הרב צבי יהודה, הרב לא תיאר בדבריו את אברהם אבינו כאדם חיצוני, איזו דמות נאצלת הוא תיאר את אברהם אבינו כפי שהוא בוקע ועולה מתוך מהות ומרשימה אישיותו שלו עצמו. אין הוא מספר על מישהו רחוק, על תקופה היסטורית, על מאורעות שהתרחשו לפני אלפי שנים הוא מספר על אברהם אבינו שחי ממש כאן ועכשיו, בתוך תוכו.

זה מה שכל כך מדבק, "מצא מין את מינו וניעור”, עצם המגע עם הדמות הזאת הפיח בי חיים מכיוון שהייתה זו פגישה עם אברהם שחי בתוכנו, נקודת החיות הזאת גנוזה וקיימת בתוך כל אדם מישראל. זהו הסוד שהתגלה לי באותן שיחות של מוצאי שבת.

מתוך ״צור חוצבתם״

הרב אלי הורביץ

לשמוע את הסיפור בקולו