דינה שולחת להוריה שבאמריקה הקלטה שבועות לאחר אירוסיה ובה היא מתארת את פאג״י והבית שהם קנו שם

הקלטה שדינה הקליטה את עצמה בשנת לימודיה במכללה (1972), שבועות ספורים לאחר אירוסיה עם אלי. הקלטת עצמה היה דבר שכיח מאחר שמחירי דקות שיחה מהארץ לאמריקה היו יקרים ביותר ואיכות גרועה שתמיד היה צורך לצעוק ולחזור על הדברים שוב ושוב. שליחת קלטות בדואר אפשר לדבר בלי לחץ.

אני נורא מתרגשת, אני באמת נורא.. טוב, תקשיבו לזה, קודם כל כשאני ואלי החלטנו להתחתן והתקשרנו אליכם וכל זה.. אני רוצה שזה יהיה מאוד ברור, מאוד מאוד ברור, לא סיפרנו על זה לאף אחד רק לכם ולהורביץ. אחר כך סיפרנו לחברים. כל מי שיודע על זה בוושינגטון זה רק משמועות.

יש לי הרבה דברים לספר לכם, אני לא יודעת מאיפה להתחיל. טוב אני אתחיל מהדירה שקנינו:

הסוכנות היהודית עוזרת לזוגות עולים לשכור דירה לפי גודלה היחסי של המשפחה, בגלל שאנחנו מתכננים שתהיה לנו משפחה, יותר שווה לנו לקנות בית קטן משלנו ולקבל סיוע ברכישה. זה יהיה יותר נוח מלשלם כל הזמן שכירות.

הבעיה שמחירי הדירות מאוד יקרים בארץ ואנחנו לא רוצים לגור בשכונות שבהם לא נרצה לגדל את הילדים שלנו. אין בישראל שכונות מסוכנות כמו באמריקה, אבל אתה רוצה לגדל את הילדים שלך בשכונה טובה. אני רוצה שכונה דתית שקטה עם מוסדות חינוך וחנויות כשרות. אם מחפשים בעיתונים אפשר למצוא מודעות, אבל הם של דירות יקרות.

יש לי חברה, אסתר (לבנון) שהכרתי במכללה ונפגשתי איתה כמה פעמים ונהיינו חברות טובות, היא גרה במכללה והתארסה עם אליקים לבנון, שותף של אלי לחדר בישיבה (מרכז הרב), שמענו מהם שהם קנו דירה למרות שאין להם שום כסף לקנות דירה, מה הם עשו?! הם עברו מדלת לדלת, דפקו ושאלו אנשים אם הם יודעים על דירה זולה למכירה, אולי יש להם חברים או קרובים שרוצים למכור דירה זולה. בסוף הם מצאו דירת מציאה מאוד נחמדה, קטנה ומאוד זולה.

למדנו מהניסיון שלהם ואלי גם הלך במשך שבועיים ודפק מדלת לדלת ובסוף קיבלנו תמונה כללית של דירות ומחירים ומצאנו דירה של 2 חדרי שינה וסלון.

נסענו לראות כמה דירות שאלי מצא. אני, אלי, אבא שלו ואליקים לבנון החבר שלו. למה גם אליקים בא אתנו? כי אליקים הוא טוב עם אנשים, הוא מעולה ביצירת חברים חדשים ויש לו חושים להבין אם זו עסקה טובה. הוא רואה את הפרטים שצריך לשים לב אליהם. מה שאני ואלי ואבא שלו לא טובים בזה.

אלי אמר לי שהוא מצא דירה, אבל הוא לא אמר לי שום דבר מעבר. כשהגענו לדירה הראשונה גיליתי דירה מאוד קטנה וחשוכה ונעשיתי מדוכאת ובשכונה גרועה בלי עצים ודשא מסביב. אחר כך הלכנו לדירה אחרת שאלי ראה וחשבתי שהיא תהיה יותר גרועה וישנה היא נמצאת בשכונה שנקראת פאג״י, היא צמודה לשכונה חדשה עם הרבה אמריקאים שנקראת רמת אשכול וקרובה לסנהדריה מורחבת, לשם עוברים עכשיו הרבה זוגות צעירים. היא גם קרובה לעבודה של יסול (דוד של דינה) בהר הצופים.

הדירה מאוד מאוד מאוד ישנה. בערך בת 30 שנה. אבל היא כל כך מוצאת חן בעיני. אני כל כך אוהבת אותה. היא בקומת קרקע והחצר מלאה בעצים ואבנים ודשא וזה מקסים ושקט ומלא ציפורים. כל כך הרבה יותר מכל דבר אחר. זה לא תחושה של דירה. זה תחושה של בית.

היא כל כך יותר גדולה ממה שראינו קודם. יש לה מטבח עם שולחן , שזה יותר ממה שראינו בדירות הקודמות, הרבה מקום למקרר ותנור, מהמטבח אפשר לצאת מהמרפסת ואני אוכל לצפות בילדים משחקים בחצר. יש 3 מדרגות לרדת כך שדברים לא יכולים להיכנס מבחוץ.

יש מסדרון אבל הוא גדול, הוא ענק, מספיק לשים בו שולחן, ויש חדר קטן נוסף שיכולים לישון בו שלושה. יש חלון גדול. החדר שלנו הוא ממש גדול עם מקום לארון בגדים גדול והמשפחה משאירה לנו אותו ויש חלון גדול. ויש חדר נוסף גדול, בחיים לא ראיתי חדר כזה גדול בישראל.

עוד לא ראיתי שום דירה שאוכל לשים בה את הפסנתר (כנף שלי), אבל בדירה הזאת היא 72 מטר, הייתם מאמינים כמה גדול זה? זה כל כך יפה, זה כמעט בגודל של הורביץ (ההורים של אלי). הבית שלהם הוא בגודל 75 מ״ר. כל כך אני אוהבת את הבית ואת השכונה. אני נורא מתרגשת ומתלהבת ואוהבת את הבית.

אנו בהחלט יכולים להכניס את הפסנתר. יש 2 שירותים, אחד עם אמבטיה אבל צריך לשפץ קצת, אולי לא חייבים לצבוע. אבל הקטע שמצאנו את הדירה. יש הרבה דברים קטנים לסדר. חדר אחד אני לא יכולה לסבול את הצבע, אז נצבע.

העניין הוא שהדירה לא תהיה פנויה בקרוב, בעלי הדירה מתכננים להישאר בה עוד 10 חודשים לפחות. אנחנו רוצים להתחתן בעוד שלושה חודשים, זה אומר שנצטרך למצוא דירה להשכרה לכמה חודשים. זה לא נורא כי אנחנו גם מקבלים סיוע בשכר דירה כעולים.

האנשים שגרים בדירה כעת יש להם 10 ילדים והם גרים בה 17 שנה. הם אפילו לא הרגישו שיש להם 10 ילדים. הייתי שם פעמיים בזמן שדווקא כולם נמצאים בערב שבת ובערב פסח כשכולם מנקים ולא הרגשתי שצפוף או משהו.

קנינו אותה שלעולם לא נצטרך לעבור. זה פשוט החלטה טובה. הקטע שהבעלים קוראים לזה דירת 2 חדרים, הם לא שמים לב שזה יותר מזה, דירה גדולה. אלי כל הזמן אומר לי לא להראות להם את ההתלהבות. אנחנו רוצים לקנות את זה מהר לפני שהם יפרסמו בעיתון ויבינו שהם יכולים להרוויח כל כך הרבה יותר. היא ביקשה 90,000 דולר. אנחנו יכולים לגייס 80,000 דולר. אליקים הצליח להוריד אותם ל 88,000 דולר

הדירה הזאת פשוט מקסימה. זאת שכונה מאוד נחמדה. קהילה חרדית מאוד נחמדה והבית ממש ליד הכל וליד חנות מכולת. צריך לעבור 2 אוטובוסים כדי להגיע למכללה. זה 20 דקות הליכה מהישיבה (מרכז הרב) או שאלי ייקח אוטובוס וזה מאוד קרוב לבית של הרב צבי יהודה.

במשך כל היום עם אליקים לא הבנו למה הוא מחויך ורק כשסיימנו, לפני שנכנסנו לאוטו, הוא הצביע על בניין סמוך וגילה לנו שהבית שהם קנו נמצא 40 שניות הליכה מהבית שאנחנו הולכים לגור. זה כל כך מצחיק וכל כך טוב כי ככה יהיה לאלי חבר להגיע איתו לישיבה כל יום. אליקים מתכנן לקנות רכב או טוסטוס אם תא נוסע נוסף, אני לא כל כך מתלהבת מהרעיון של הטוסטוס. זה טוב שיהיה שם עוד זוג צעיר מהישיבה שאנחנו מכירים. וגם אני אסע עם אסתר למכללה.

אנחנו עובדים עם הרבנות לראות מתי נתחתן כי ביולי יש ימים שלפי ההלכה אסור להתחתן אבל זה יהיה בערך בהתחלת יולי.

אני לא יהיה בצבא כי אני מתחתנת אז זה בסדר. אני לא אוכל לבוא בקיץ לפני החתונה. אני כנה אתכם, אתם לא יכולים להבין כמה זה קשה לי בכלל לבוא לאמריקה, אני לא רואה את עצמי עוזבת את הארץ ובאה לאמריקה, אפילו לא לשבוע.

זה לא בגלכם חס וחלילה. אני לא רוצה לפגוע בכם. זאת אני, אני לא יודעת איך להסביר את עצמי, הלוואי שהייתי יכולה להסביר את עצמי.אני יודעת שאני לוקחת מכם את התענוג לעשות לי טוב, אני רוצה שתבואו אתם לפה.

הקלטה של דינה

הרב אלי מתאר לתלמידיו את הווי המגורים בשכונת פאג״י

פעם גרתי באיזו שכנה כזאתי חרדית של זקנים. זה היה כל כך בולט ההבדל בין הזקנים לצעירים, הצעירים כבר לא גרו שם. אנחנו גרנו שם וכל השאר היו בני שישים ומעלה. זו היתה שכונה של תורה, היה אפשר לראות את זה, כל העולם של תורה. לא עסקו ב״אורות״, לא עסקו בדעת רחבה, אבל כל מצווה היתה כל כך מלאה חיוניות ומתיקות ונעימות.

היה לנו שכן כזה שכל בוקר היה קם בארבע בבוקר ולומד בקיץ כשהחלונות היו פתוחים, הניגון, ביידיש, הניגון הזה, המתיקות הזאת, זה כל כך כל כך הרבה.

כשתלינו דגל ביום העצמאות, בסדר, הם לא יודעים מה זה הדגל הזה, הם מבינים שזה דגל של מדינת ישראל, אבל פעם הגיעו צעירים משכונת עזרת תורה שעברו שם, כשהם ראו דגל של מדינת המינים הם ישר ניגשו לקרוע אותו לגזרים. אנחנו היינו בתפילה חגיגית ב׳מרכז׳ (ישיבת מרכז הרב),כמובן, אז באו השכנים הזקנים האלה והניסו אותם על נפשם.

זה הדת שלהם... הם לא ידעו בדיוק מה זה, אבל לא היה אצלם – לא קנאות, לא קטנות, לא פוליטיקה, עולם מאוד עשיר ומתוק.