דינה הורביץ מספרת נקודות משנת נישואיה הראשונים

דינה הורביץ מספרת על לחץ בלימודים, פורים משולש, החתונה של טובי וחתונה של שמעון גת

היי, היום יום שישי, 8 במרץ, אני חושבת, אני לא יודעת, בכל מקרה, קצת יורד פה גשם וזה יום שישי, כלומר ערב שבת. וביום שישי הזה, חיכיתי שיסול יבוא והייתי מוכנה לפגוש אותו, רק הוא בא והוא הפתיעה אותי עם הבשורה שביום חמישי הבא הוא נוסע לאמריקה. ידעתי שהוא נוסע לאמריקה בקרוב, אבל ממש לא ציפיתי שזה יהיה כל כך מהר. עכשיו, הקלטת הזו, שחשבתי על כל מיני דרכים איך אשלח לך אותה ומי יביא לכם אותה, יסול יביא לכם אותה ותהיה לכם אותה תוך שבוע בערך. אולי זה לא מהיר יותר מהדואר, אבל זה בברכה אישית.

בכל מקרה, היה כל כך טוב לראות אותו, וזו הייתה כל כך הפתעה שהוא עוזב כל כך מהר, אבל זה ממש מרגש שהוא הולך. אני לא יודעת, הוא נראה כל כך בדיכאון, אבל אולי זה יעודד אותו. ואני מקווה שהוא מקשיב, אז אני לא יודעת, אולי הוא יתעודד. הוא אמר שהוא יהיה שם לפסח, אז הוא הולך לבלות הרבה זמן.

הוא עוזב ביום חמישי אז אני רוצה שהוא יבוא ביום שלישי לארוחת ערב חגיגית. לא יכולתי לשכנע אותו לבוא לארוחת ערב; הוא אמר שהוא יבוא רק לתה ועוגה אחרי הארוחה, אז אני חושבת שאני אכין אחרי הארוחה תה ועוגה ובלינצ'ס ו... . אני לא יודעת, נראה מה יקרה.

יש לי הרבה מה לספר לכם בקלטת הזו, על החתונה של שמעון, על החתונה של טובי. ראיתי את כל הקרובים. אני לא מאמינה, היום קיבלנו את המכתב על הליפט עם כל הדברים. לא היה לי מושג שאתם שולחים כל כך הרבה דברים, אני לא יודעת איך להודות לכם. אני לא ברורה, אני לא מצליחה לחשוב על מילים. אבל באמת, באמת, באמת, תודה רבה. אני לא יודעת, לא חסר לנו כלום. אני לא יכולה לחשוב על דבר אחד. אנחנו ממש עשירים, אני לא יודעת. בכל מקרה, באמת תודה.

לחץ בלימודים

זה בסדר שזה לא יגיע לכאן לפסח. זאת אומרת, זה בכלל לא סוף העולם. אלי חשב הרבה זמן לצאת לטיול וחיכה בקוצר רוח למזג האוויר היפה שהוא יוכל ללכת למקום כלשהו לצאת לטיול ואז הוא היה רוצה לקחת אותי איתו, אבל התנאים כפי שהם, אני חושבת שרק אהיה לו מכשול. אז הוא חושב שאולי, אם ארי, אחיו, יוכל להגיע הביתה, אם יש לו חופשה בפסח, אולי שניהם יחד ילכו לאנשהו לכמה ימים, ואני מקווה שהם יעשו זאת כי, אני לא יודעת, הוא יכול לנצל את החופשה, וזה יהיה נחמד עבורו לצאת וללכת. אם הם יצאו, אני מניחה שפשוט אשאר אצל הורביץ בפסח. הכל יהיה בסדר.

בא נראה, עדיין לא התרגלתי לדבר לתוך טייפ אחרי כל הפעמים האלה. בכל מקרה, בחזרה לליפט, זה נשמע כל כך נהדר. אני באמת... יש לי כל כך הרבה תודות לכתוב. מה שקורה זה כל מכתב שאתם אומרים לי עוד אדם אחד או שניים לכתוב לו תודה, ואני שמה את כל המכתבים שיש להם שמות של אנשים בפנים ועורכת רשימה של כל האנשים שאני צריכה לכתוב להם תודה. אבל פה ושם אני יוצאת לעשות את זה, אבל אני לא יודעת, אני באמת צריכה לשבת ולכתוב הרבה תודה. הייתי מאוד מאוד מאוד עסוקה בבית הספר. אני כן יודעת שפספסתי הרבה בתחילת השנה, ועכשיו אני בתהליך לתפוס, וזה במקרה גם סוף הסמסטר, אז היו לי מיליארד מבחנים בבת אחת, ויש לי מיליארד נוספים. נותנים לנו מטוב ליבם, החליטו לתת לנו שבוע חופש מבית הספר בשבוע פורים, שהוא השבוע הקרוב, כי הרבה בנות... למה הן עושות את זה? כי בדרך כלל, בשנים עברו, הם היו מאוד רפויים לגבי הגשת עבודות ודברים. אם לא מסרת אותם בזמן... אף אחד לא מסר... אני לא חושבת שיש מישהו בעולם כולו שיכול למלא את כל הדרישות של המכללה בתוך הזמן שהם נותנים לך בשלוש השנים האלה. תמיד יש משהו שאתה שומר עד אחרי העבודה לעשות או שאתה עושה במהלך הקיץ.

בכל מקרה, עד עכשיו, עבודות שלא הגשת... הם מחכים שתמסור אותם. אתה לא מקבל על זה ציון עד שאתה מוסר. אבל אם אתה מוסר את זה חמש שנים מאוחר יותר, ואז הם מסמנים את זה רטרואקטיבית, ואז אתה מקבל ציון על הקורס. אין קנסות על מסירה מאוחרת, אלא אם כן המורה אומר זאת במפורש. יש איזה מורה זה לא .. אתה שייך למשפחה, והם יודעים שלכל אחד יש את הבעיות שלו, וזה לא כמו סטודנטים באוניברסיטה שיש להם הכל שם. יש להם את המעונות שלהם והאוכל שלהם והכל.

כאן, גם אם אתה גר במעונות, אתה עדיין צריך לבשל ולנקות, ורוב הבנות, במיוחד על ידי שנה גימל, שנה שלישית, במיוחד בגימל, השנה שלי, אני חושבת ש 90% מהבנות נשואות וכנראה 50% מהנשואות בהריון, לחלקם אפילו יש ילדים. וזה מאוד קשה.

אז מה הם עשו השנה? קיבלו ראש מחלקה חדש שהוא במקרה טוב מאוד, שהוא החליט... וכמובן, הנקודה שלו ברורה, שהוא החליט שהוא עושה גבול לכמה זמן אפשר להחזיר עבודות. ומה זה אומר שכל העבודות מהשנים האחרונות, השנים האחרונות, צריכים להיות לפני פסח, או לפני פורים. אבל בטוח, לפני פסח. אז מבחינתי זה אומר... באמת היו לי שישה מאמרים שלא עשיתי בשנה שעברה. בכוונה לא עשיתי אותם כי בשנה שעברה היה לי לוח זמנים הרבה יותר קשה מאשר השנה. זו הייתה שנה קשה יותר מבחינת הקורסים, והיו לי 44 שעות או משהו כזה. השנה, יש לי אולי 32 שעות. ההבדל הוא מדהים. ולא היה לי זמן בשנה שעברה. הספקתי רק ללכת לשיעור ולהצליח במתמטיקה, שהעבודות ללימודי יהדות, חשבתי שאחכה עד שאתחתן.

היו לי מחשבות של אלי יושב ולומד, ואני עושה את העבודות והוא קורא אותם. חשבתי שזה יהיה קל יותר. אני לא ממש מתחרטת על זה, אבל עשיתי אותם. כבר עשיתי ארבעה מהם, ויש לי עוד שניים לעשות. אבל אני לא יודעת.

נתנו לנו השבוע לפני פורים, כולם, להתעדכן... אחרי פורים, זאת אומרת, שכולם יעשו את כל הניירות ויתעדכנו. אז זה באמת מאוד קשה ב... יש כל כך הרבה מה לעשות. והם נתנו לנו שבוע כדי שאנשים יצליחו להתעדכן. אבל כל המורים רואים שיש לנו שבוע חופש והם אז, "אה, זה נהדר. אחרי פורים, יהיה לכם מבחן. יש לכם שבוע שלם ללמוד. אחרי פורים, העבודות הזה מגיע".

הכל מגיע אחרי פורים. אז השבוע, שהיה אמור להיות חופשה, מסתבר שהוא יותר גרוע מהכל. יש לי כל כך הרבה בדיקות מיד אחר כך; יש לי בערך ארבעה מבחנים ביום שאחרי שנחזור, מבחנים גדולים, ואני צריכה להכניס את כל המסמכים האלה, והמסמכים מהשנה הזו להגיש. אני לא יודעת, זו לא חופשה. אני מעדיפה שיהיה לנו בית ספר ואז הם לא היו מקצים כל כך הרבה.

אבל באשר להדביק את הקצב, דאגתי בעיקר במתמטיקה כי בלימודי יהדות הקורסים יותר... הם הרצאות והם נחמדים. חבל להתגעגע אליהם. אבל בדרך כלל יש מבחן אחד בסוף השנה. במתמטיקה, קשה להבין מה קורה בלי להבין את העבודה עד אז, וזה הרבה יותר קשה באשר להיבחן. זה לא חיבור, זה לא באמת חשיבה. צריך לשנן הכל ולירוק להם בחזרה במתמטיקה, אז זה קשה.

אז החלטתי שאני הולכת להכריח את עצמי לגשת למבחן עם הכיתה. השיעור היה שם כל שלושת החודשים בעצם, מה שפספסתי. פה ושם הייתי שם, לא הבנתי הרבה, ולא עשיתי שום שיעורי בית, וממש לא הייתי בזה, אבל החלטתי שאעשה איתם את המבחן. אז זה אומר שהתאבדתי. ואף אחד לא היה מוכן ללמוד איתי כי הם היו צריכים ללמוד בעצמם.

הרגתי את עצמי ללמוד ולמדתי, ועשיתי איתם את המבחן. המורה הייתה מאוד מאוד נחמדה. הוא כנראה מאוד ליברלי באופן שבו הוא סימן את המבחן שלי כי לא חשבתי שאעבור. אפילו לא ממש רציתי לעבור. כלומר, רציתי לעבור, לא ציפיתי לעבור, לא הגיע לי לעבור. רציתי רק לקבל ציון. רציתי לקבל את הסימן הזה שם. בסופו של דבר, זה ממוצע של שלושה מבחנים, אז אם אצליח בשניים הבאים, גם אם הייתי מקבל 30 על המבחן הזה, לפחות יהיה לי ציון, וזה עדיף מאפס. אבל לא, הצלחתי די טוב, וקיבלתי 70. הציון הכי גבוה בכיתה היה 82, והציון הנמוך ביותר היה בשנות ה-30 או משהו, אדם אחד, ובעיקר בשנות ה-60. הייתי כמו בכיתה. זה היה כל כך מדהים, וזה היה מזל טהור כי הייתי באמת...

בכל מקרה, אז נקלעתי לשם, ואז היה לי עוד מבחן במתמטיקה, שגם אותו עברתי, גם הוא היה די קשה. בקיצור, לא קיבלתי את הציונים הכי גדולים, אבל תפסתי. יש שיעור אחד שלא נקלעתי אליו, ואני כבר עושה בו את המבחן השני מיד אחרי פורים, אז אני לא יודע, זה הולך להיות קשה.

בכל מקרה, הדברים נראים טוב יותר ממה שהם היו, אבל אני עדיין... זה רוצח אמיתי. וזה לא... אבל אמרתי לך שזה קל יותר בשנה השלישית, זה נכון. רק שיש לי את כל הדברים האלה להדביק.

בכל מקרה, אני לא במצב הגרוע ביותר. יש הרבה אנשים שהם הרבה יותר גרועים ממני. בנות רבות לא עשו אף אחת מהעבודות שלהן מעולם. יש רק שתיים... בכל מקרה, הם יהיו בסדר.

בעיות עם המים החמים

כרגע, אני מחכה שהאמבטיה תתמלא. האמבטיה שֶׁלָנוּ ... סוף סוף סידרנו את זה, זה היה מקולקל לזמן מה וזה בערך תיקן את עצמו, אולי הצינורות היו קפואים, אני לא יודעת. אבל המים לא ירדו ומחמם המים החמים לא פעל, אבל כבר חם יותר ויש לנו פחות גשם, אז עכשיו לוקח אולי חמש עד שש שעות עד שהמים מתחממים, ואז צריך לחכות שהם ירדו לאמבטיה. העניין הוא שהאמבטיה כל כך גדולה וכל כך ארוכה והיא רחבה, היא בערך פי שניים מגודלה של אמבטיה רגילה, אז אתה צריך פי שניים מים, כי אותה כמות מים עולה רק בחצי, וזה באמת.. כשאתה עושה אמבטיה, עד שהוא מתמלא.. ובגלל שהמים כל כך חמים... ככל שהמים חמים יותר, כך הם יוצאים לאט יותר. והמים החמים עכשיו יוצאים בטיפות, זה לוקח בערך שעה וחצי למלא את האמבטיה לאמבטיה הגונה. ואם אתה שוכח להפעיל את המים כשאתה רוצה, אז אתה תקוע. אז אני מחכה למים.. ואז צריך לרוץ ולבדוק ולראות כמה הגיעו.

פורים משולש

וואו, בוא נראה, באמת יש לי כל כך הרבה מה לספר לכם. אלי כרגע ישן כי פורים. לא הסברתי. פורים בכל העולם זה ביום שישי, אבל בירושלים תמיד חוגגים את פורים ביום שאחרי כולם. פורים בדרך כלל הוא ביום י"ד באדר, ובירושלים זה ביום ט"ו באדר. קוראים לזה ״שושן פורים״. בכל מקרה, אז מה שקרה השנה הוא, ט"ו באדר חל בשבת, ובפורים יש הרבה מצוות שצריך לעשות: צריך לקרוא מגילה, צריך לשלוח משלוח מנות ויש עוד כמה דברים. אתה חייב לאכול סעודה שזו ארוחה. צריך לאכול ארוחה, במיוחד לפני ארוחת חג. ובכן, השנה כי זה בשבת... אז הם לא רצו שתאכלו את הארוחה, אז זה מסבך את העניינים. אסור לקרוא את המגילה בשבת, ולערוך... הסעודה. בשבת לא תדע שזו סעודה לפורים כי ממילא בשבת תהיה סעודה, ומשלוח מנות, יהיה קשה לשלוח הכל בשבת, אז הם פרסו את פורים על פני שלושה ימים לאנשים שגרים בירושלים.

בחמישי בלילה ובשישי קראנו את המגילה, זה היה אתמול בערב. ובשבת אתה אומר את התפילה, את התפילה המיוחדת שאתה.. , וביום ראשון, יש לך את ה.. ואתה שולח מנות משלוח. אז זה כמו חופשה של שלושה ימים במקום יום אחד. זה נחמד, אבל העניין הוא שהרבנים שבאים או מה שזה לא יהיה, שהגיעו למסקנות האלה כשאתה עושה כל דבר, עדיין יש דעה שצריך לשלוח משלוח מנות גם ביום שישי, ויש אומרים אפילו בשבת. מסתבר שאם אתה באמת רוצה, אם אתה באמת רוצה לרצות את כל הדעות, היית עושה הכל כל שלושת הימים, אבל כמובן שזה מוגזם, כי סוף סוף הם החליטו מה שאמרתי לכם קודם, חמישי בערב אתה קורא מגילה, יום ראשון אתה שולח משלוח מנות ובשבת אתה מתפלל את התפילה, אבל יש גם עוד חלק אחד של מצוות והמצוה הזו היא להשתכר. יש משהו בלהשתכר בפורים, או לפחות להיות שמח ו... זה כמו החג הכי שמח. כך שיש הרבה אנשים שדי מוכנים ללכת לפי שלושתם, כול הדעות. ובכן, אם מישהו אומר שאתה צריך להשתכר ביום שישי, בסדר, אנחנו נהיה ככה. נהיה מאוד קפדניים וזהירים. לא, זה רק תירוצים.

אבל אתמול בערב הלכנו לשמוע את המגילה בישיבה, וכשחזרנו הביתה זה היה יום צום, אבל לא צמתי, אבל אלי צם, והגברים צמו. חזרנו הביתה, יעקב וברכה (לבנון) שגרים למעלה הזמינו אותנו לאכול איתם, וגם הם הזמינו עוד חברים אז היה מאוד נחמד, ששתינו היינו שם, והיה מאוד נחמד, ודיברנו ושרנו ואכלנו. זה היה מאוד מאוד נחמד. ואז אחר כך, בערך בשעה 10:00, התכוונו כולנו לחזור לישיבה כי ערכו שם מסיבת פורים, אבל בגלל ששלושת הנשים בהריון וגם היינו עייפות מהתרוצצות כל היום והכל, וערב שבת ומתכוננים, אז החלטנו לא ללכת, ככה לא נפריע לגברים, הם יכולים ללכת ולהישאר כמה שהם רוצים. אז הגברים הלכו.

בכל מקרה, אלי לא חזר הביתה עד 4:00 בבוקר, אני לא חושבת שהוא היה שיכור, אבל הוא היה קצת שמח, אני מניחה. הוא אפילו לא שם לב מה השעה. אז היום הוא היה צריך לקום מוקדם כדי לשמוע שוב את המגילה, אז עכשיו, כל היום, הוא ישן. נראה אם ​​יצליח לקום בזמן לשבת. רק רגע, אני הולכת לבדוק את המים.

בעיות עם מקרר ״אמנה״

אוקיי, בוא נראה, לפני כמה ימים פחדנו עם המקרר שלנו. זה היה ביום שישי האחרון והלכנו להורביצים לשבת כי טובי וארהי היו שם לשבע ברכות שלהם, אז הם רצו שנהיה שם, וממש לפני שיצאנו, כשיצאנו החוצה, כשהתכוננו לעזוב, אתם יודעים איך המקרר לפעמים עובד ואז הוא כבה? ואז כשהכל מפשיר, זה חוזר לעבוד שוב. ואני שמתי לב שהוא כל הזמן מנסה לחזור ופשוט לא מצליח. זה רק המשיך לנסות ולנסות ואז זה הפסיק. זה הדאיג אותי מאוד, כי זה נשמע כמו משהו די רציני עם המנוע. לא הבנתי מה זה. לא הייתה לנו הפסקת חשמל... הכל עבד. זה כבר היה מאוחר מדי ביום שישי. ביום ראשון מיד התקשרתי ל״אמנה״, התקשרתי לרב מילר. לא ידעתי מה לעשות באמת. הם באו ביום שני להסתכל על המקרר ועד אז הוא חזר לעבוד. לא הבנתי, אבל רציתי שיבואו לבדוק כי זה נשמע שיכול להיות משהו רציני. והוא בא, הוא חשב שחגורת המאוורר נהרסה או משהו, אני לא יודעת. פירקו את כל העניין בצורה מעשית ואמרו שאין שום דבר לא בסדר. הוא בדק הכל והכל היה בסדר 100%. ובאמת, מאז לא הייתה לי שום בעיה בכלל וזה נמשך ונכבה. רק עכשיו זה עלה. זה בטח שמע אותי, אבל הוא אמר שאולי זה בגלל שיש לנו הרבה הפסקות חשמל. שהחשמל נדלק ונכבה, נדלק ונכבה פתאום לעתים קרובות מאוד, אז אולי זה גרם למשהו, אבל זה לא רציני. או אולי משהו נסתם במקפיא. אולי היה לי משהו שחסם את האוורור. אני לא יודעת. בכל מקרה, אני מניחה שהדבר החשוב הוא שהכל עובד בסדר עכשיו.

בשרי

בשבת האחרונה הזמינו אותנו ברגע האחרון להורביץ (ההורים של אלי), ולא חשבתי שנלך ועליתי על בולמוס הבישול הזה, ואני לא יודעת, בישלתי כל מה שיכולתי למצוא בבית. היו לי הרבה תרנגולות, היו לי בערך שני תרנגולות במקרר ומעט בשר טחון, והכנתי המון דברים. אני לא יודעת מה נכנס בי, בעזרת ספרי הבישול שלך. וחילקתי את זה לארוחות... הייתי עקרת בית ממש טובה, חילקתי את זה לארוחות ושמתי את זה במקרר והיה לנו מספיק אוכל לחודשים.

ואז, לפני כמה שבועות כשחנה טאו.. כשהבן של הרב צבי טאו, כשהוא היה בר מצווה... אמרתי לכם שהם במקור היו אמורים לבוא לכאן והיא הכינה לארוחה גדולה, היא הביאה כל מיני דברים, ובסוף לא השתמשה בזה כי זה היה... , והיא קנתה המון בשר, בשר אמיתי, שהוא יקר, מה שאני עושה. לא חושבת שאכלתי מאז שהכנתי לכם את זה לארוחת ערב. אנחנו אוכלים הרבה בשר טחון ועוף. כמעט כל יום יש לנו עוף, דגים או טחונים... עכשיו דגים, אין להם יותר. המחירים פה עלו כל כך גבוה ש... ואני לא מבינה באמת, אבל לא מוכרים דגים טריים עד פסח. ותרנגולות, אנחנו מקבלים עוף בשבוע מההורביצים. ובשר טחון, אני מחלקת אותו ואפשר להשתמש בו להרבה דברים.

בכל מקרה, חנה טאו קנתה בשר אמיתי לבר מצווה, והיה לה כל כך הרבה והיא לא השתמשה בו, אז היא חילקה למנות, ונתנה לאנשי הכולל, נתנה למשפחות צעירות בכולל, כי היא לא יכלה להשתמש בכל כך הרבה בשר. אני באמת לא מבינה, אני חושבת שהיא יכולה, אבל אני מניחה שזה בטח היה הרבה מאוד. והיא הייתה נחמדה והיא נתנה לכולם קצת, אז היה לי בשר ושמרתי אותו לשבת מיוחדת. הייתי משתמשת בו לשבת, אבל אין לי מושג איך לבשל בשר. אני לא יודעת... כשהתחתנתי לראשונה, לא ידעתי איך לבשל כלום, אבל התרגלתי כבר לבשל עוף ודגים ובשר טחון, אבל בשר, אני באמת... חוץ מהפעם האחת שהכנתי לך, אין לי מושג. אז המשכתי לדחות את הבישול עד שהיה לי הרבה זמן לשבת ולקרוא בספרי בישול ולהבין מה לעשות עם זה.

באמת שאני אפילו לא יודעת איזה נתח בשר זה. אני מתארת לעצמי שזה היה... אני לא יודעת, מה זה? צלעות? אני לא ממש יודעת, אבל בספר הבישול יש סוגים שונים של בשר, אני יודעת שזה לא היה סטייק טוב, אבל אתמול החלטתי שאני אעשה את זה לשבת, אבל באמת לא ידעתי מה לעשות עם זה. התחלתי להכין ממנו תבשיל. אני לא יודעת מה קרה. בסוף החלטתי שאני אכין את הדבר הזה שנקרא ארוחת ערב מבושלת. קראתי את זה בספר הבישול, מרתיחים את הבשר, משחימים אותו ומרתיחים אותו במים הרבה זמן. כנראה עשיתי משהו לא בסדר, אבל יצא שזה מרק עם בשר בתוכו, עם נתח גדול של בשר באמצע. אני מניחה שזה מרק בקר, עוד לא טעמתי. הכנסתי כל מיני ירקות. אבל הבשר מאוד מאוד קשה, לא רך. אז אני לא יודעת, נראה. אני רק צריכה לעשות בישול רציני... והכנתי קוגל תפוחי אדמה שבחיים לא הכנתי קודם. עשיתי את זה עם סיר פלא, מעולם לא חשבתי לעשות את זה קודם ויצא טוב מאוד. כבר אכלתי כמעט חצי מזה, אבל לא אכלתי את הבשר. אז בכל מקרה, זה הבישולים שלי.

הלחץ לקראת החתונה של טובי

וואו, דיברתי כל כך הרבה זמן ולא הגעתי לדברים החשובים. אני רוצה לספר לכם על החתונות. קודם כל, אספר לכם על החתונה של שמעון (קרוב משפחה). החתונה של שמעון הייתה יומיים לפני החתונה של טובי, טובי לפני החתונה ״השתגעה״. חשבתי שלי היה לחץ בחתונה שלי כשברגע האחרון התרוצצתי וקניתי דברים ותפרתי, אבל הייתי טובה פי 20 מטובי. היא הייתה.. לא היה לה שום דבר מוכן. היו לה כל מיני דברים קטנים לתקן, ודברים קטנים לעשות ולסיים לתפור כדי לעשות מכפלות ולהאריך ולהכיל. והיא עצמה ״השתגעה״, היא הייתה כל כך עצבנית. זה היה מצחיק, חוץ מזה שזה היה רציני. אמרתי לה, שאני אבוא ואעזור לה ואשב איתה ואעזור לה לתפור. כשמישהו אחר נמצא שם ואתה עושה משהו ואתה פשוט... אז הייתי איתה שם כל יום ראשון וכל יום שני.

החתונה של שמעון גת מקיבוץ נען [קרוב משפחה]

ביום שני בערב הייתה חתונתו של שמעון. הבעיה עם התחבורה כי היא מסתיימת ב-21:30 והחתונה שלו הייתה ב-18:30, מה שאומר שזה לא ... לא, זה נגמר ב-20:00 בין עירוני והחתונה שלו ב-18:30 וזה מאוחר, אז לא ידענו אם אנחנו הולכים או לא. אני לא יודעת.

הכנתי שמלה לחתונה של טובי והיא לא יצאה יפה. זה נראה ממש כמו כותנת לילה. לא אהבתי את זה בכלל. לא ממש רציתי ללבוש. אז היה לי מניע נסתר. כמובן. יום שני היה יום נחמד מאוד, אבל זה היה מסובך ללכת, צריכים להחליף אוטובוס כמה פעמים ומי יודע איך נגיע הביתה. דיברתי עם יסול ולאה בן דוד [חברה של יסול] ונסענו. לקחנו אוטובוס לרמלה ומשם לרחובות ומשם במונית לקיבוץ נען. הגענו לשם מוקדם מאוד. הגענו לשם שעה וחצי לפני שהחתונה הייתה אמורה להתחיל, אז הסתובבנו בקיבוץ, זה היה נחמד מאוד, זה קיבוץ מאוד יפה. מאוחר יותר, דודה ליל, כשהיא באה, היא אמרה לי שזה הקיבוץ שיש לך תמונות שלהן, לא ידעתי שזה הקיבוץ הזה, אבל זה קיבוץ יפהפה. זה היה מדהים, היה חדר אוכל ענקי.

בכל מקרה, בסביבות 18:30 סוף סוף אנשים אחרים התחילו להגיע וראיתי את דודה ליל וכל הקרובים באו. אה, אלי לא בא, כי ביום שני בערב הוא הולך לשיעור שהוא לא רצה לפספס את זה כי הוא גם מלמד ביום רביעי, או שהיה לו שיעור ביום רביעי והוא היה צריך להחמיץ את זה בגלל החתונה של טובי, אז הוא לא רצה לפספס את שניהם. אז הוא לא יכול היה לבוא. הלכתי עם יסול ולאה בן דוד. כל כך התרגשתי כי בחתונה של מינה, משה ושושנה היו שם ולא כל הילדים היו שם ולא הספקת לפגוש את כולם, אבל בחתונה הזו, כולם היו שם. זה היה כל כך נחמד. זה באמת היה. מאוד מאוד נהניתי לראות את כולם ולדבר עם כולם.

לגבי החתונה עצמה, לא היו לי ציפיות כל כך גדולות, כי כמה שבועות לפני כן הייתי בחתונה של בן דודו של אלי בקיבוץ [חולתה] אני חושבת שזו הייתה חתונה... אני לא יודעת, חשבתי, אתם יודעים, בדרך כלל זה קיבוץ וכולם... זה נחמד לקיבוץ ואף אחד.. אני לא יודעת, לא היו לי ציפיות גדולות, אבל החתונה הזאת היתה כל כך נחמדה. הייתי כל כך נרגשת, אני באמת. מתחת לחופה היה להם רב כל כך נחמד, הוא היה כל כך נחמד. בשני הקיבוצים, גם בנען וגם בגבעת ברנר הם לא דתיים, והוא לא עשה את כל הדבר הגדול הזה כמו שעושים עם כל מיני דרשות שכולם ישתעממו עד מוות. ומצד שני, הוא לא עיוות עובדות ולא זלזל, הוא עשה את זה כך שזה דיבר לאנשים שם. הוא אמר דברים מאוד נחמדים ונראה שהוא למד להכיר את שמעון מראש ולהכיר את עדה, שזו אשתו, מראש. מאוחר יותר, הוא הזכיר שהוא הזמין את שניהם לשבת כדי שיוכל לפגוש אותם. הוא לא סתם בא ועשה חתונה במהירות כי הוא יכול, הוא היה כל כך נחמד. האנשים, כולם היו שקטים, אתם יכולים לדמיין, והם הקשיבו. הו, הקלטת עומדת להיגמר. אני משתגעת. אבל זה היה כל כך נחמד, והחתונה עצמה הייתה נחמדה. שמעון הוא בחור כל כך נחמד, וגם אשתו עדה, הם אנשים מאוד נחמדים וחמים. אני לא יודעת. זה היה כל כך נעים.

ואז, מאוחר יותר, אחרי החופה הם אכלו ארוחה למעלה. חשבתי שאני לא אוכל לאכול כי הקיבוץ הוא לא קיבוץ כשר. תכננתי לא להיות רעבה, חשבתי לאכול פירות. פשוט לא רציתי את האוכל המבושל, אבל היה להם ארוחת ערב של ה״חפץ חיים״ [כשרות מהודרת] ושולחן גדול מלא בארוחות כשרות, כי המשפחה של ג'יין דתייה. שכחתי מזה, אז היה מה לאכול והייתה שירה, וזה היה כל כך חם וכל כך נחמד. ואז מינה ועודד באו ונתתי להם את הכסף והם מאוד אסירי תודה, היא כנראה כבר כתבה לכם מכתב ואמרה לכם תודה רבה. דיברתי עם דודה ליל וכולם היו כל כך שמחים. כל הקיבוץ שר. זו הייתה חתונה כל כך נעימה. כל כך שמחתי שהלכתי. הרגשתי רע בגלל שלא רציתי ללכת. היה לי כל כך נחמד. ליל צילמה כמה תמונות והם צילמו. אני לא יודעת אם ישלחו לכם או לא.

אני יכולה להמשיך לדבר על החתונה, היה מאוד מאוד מאוד נחמד, וכולם שאלו עליכם ושלחו דרישת שלום ואמרו איך אתם מגיעים בקיץ. אז כולם ממש נרגשים. היה מאוד מאוד מאוד נעים. ממש נהניתי. אוי. אני מחכה שהקלטת תסתיים. אני לא יכולה להמשיך ולספר לכם על החתונה של טובי עד שהקלטת תסתיים [את הצד הראשון]. תנו לי לראות... אני אוהבת להיות לבד כשאני מקליטה, אבל אלי מסתובב כאן מסביב, אבל מה אני יכולה לעשות?

הצד השני של הקלטת –

סיפרתי לכם על החתונה של שמעון. המשכתי כמובן לדבר עוד כ-20 דקות עד שהבנתי שהקלטת נגמרה, אבל בקיצור, סיפרתי לכם שהיתה לנו נסיעה מהחתונה חזרה לרמלה עם אחת מהבנות של שושנה ומשה, אני לא יודעת איזה מהם זו היתה, אחת זו חנה ואחת ברכה, אני מבלבלת ביניהם. משם לקחנו מונית שירות לירושלים. לא יכולנו סתם לקחת מונית כי הם מנצלים אנשים כמונו, זה היה מאוחר בלילה ורצינו לנסוע לירושלים, אז חזרנו הביתה בסדר. זה היה מאוד מאוד נחמד. זו באמת הייתה חתונה מאוד נחמדה. היו לי הרבה מתנות שיכולתי לבחור כמה מהם לתת כמתנות לחתונה. יש לנו כל כך הרבה כוסות ודברים כאלה שתמיד יכולתי לתת אותם לאנשים אחרים עבור מתנות חתונה בבוא הזמן, אבל לא ידעתי מה לעשות, כי גם שמעון וגם עדה הם מהקיבוץ, והם לא צריכים כוסות. אני לא יודעת, הם מקבלים הכל מהקיבוץ, אני אצטרך לבחור משהו אחר.

דינה נקעה את הקרסול

תנו לי לראות. אני אספר לכם על החתונה של טובי. בוא נראה... היום, ובכן, קודם כל אספר לכם מה קרה מאז עד היום. נקעתי את הקרסול היום. אני מניחה בגלל שאני כבדה יותר עכשיו או משהו, לפעמים אני מאבדת את שיווי המשקל כשאני מתכופפת כדי לנקות, או לפעמים באוטובוס. והיום הלכתי על המדרגות וסובבתי את הקרסול. הייתי במכללה, היה לי כל כך הרבה מה לעשות, כל כך הרבה דברים ללמוד למבחנים והייתי צריכה לעשות כמה מהם בספרייה כי אין לי את הספרים כאן. הלכתי היום לספרייה ועיקמתי את הקרסול. מיד התקשרתי להורביץ, כי לא ידעתי מה לעשות, כי לא יכולתי ללכת. והרב הורביץ בא ולקח אותי לבית החולים ״שערי צדק״, שם צילמו את הרגל שלי והכל. אז זה לא שבור או משהו, זה רק נקע. עכשיו אני תקועה בבית. אני שוכבת עכשיו במיטה. אני באמת לא יכולה להסתובב יותר מדי, לפחות לא היום.

רציתי להזמין את יסול לארוחת ערב נחמדה והכל. הוא רצה שזה יהיה רק ​​תה ועוגה, נראה שזה הולך להיות תה ועוגה, כי אני באמת לא יכולה להכין ואני לא יכולה לבקש מאלי להכין ארוחת ערב.

החתונה של טובי [חברתה הטובה ואחות של אלי]

בכל מקרה, אני אספר לכם על החתונה של טובי. החתונה של טובי הייתה יום אחרי חתונתו של שמעון, ביום רביעי בערב. זה היה במלון המרכז [ליד מרכז כלל] בקומה התחתונה יש להם את אולמות האירועים הגדולים. זה מקום עצום. יש לו שני חדרים שמופרדים על ידי דלתות הזזה, כשהם פתוחים לגמרי, אתה לא ממש שם לב לזה שזה שני חדרים נפרדים, אבל אתה בערך יודע שיש קורות באמצע, סוג של. אז צד אחד היה לגברים וצד שני היה לנשים. הם תכננו, אני חושבת בערך 500, 600. אורחים. זו הייתה חתונה ענקית. אני חושבת שהגיעו למעלה מ-1000 איש.

הוריו של אריה הם משיקגו. הם אנשי שיקגו של פעם. הורביץ, גם הם במקור משיקגו, אז כל העולם היה שם. לא ממש הכרתי אף אחד. מישהו אמר לי שלהיות בחתונה הזאת, אלו החיים שלך. פשוט פגשת את כולם, כל מיני אנשים שלא פגשו זה את זה שנים על גבי שנים, היו ביחד וחיבקו ונישקו זה את זה. אז זה היה נחמד, אני מניחה.

טובי הייתה די עצבנית לפני החתונה ובימים הספורים שלפני החתונה הייתי איתה רוב הזמן. היה לה הרבה מה לעשות, תפירה והרבה דברים של הרגע האחרון שהתרוצצו לה כל כך, כל כך הרבה עבודה יותר ממני, עם הצעיף שלה ועם השמלה שלה. כל כך הרבה דברים של הרגע האחרון. היא באמת הייתה סוג של אסון עצבים לפני החתונה. אז בימים האחרונים הייתי איתה רוב הזמן, רציתי לפחות להקל עליה ככל שיכולתי, כי אתה לא צריך להיכנס לחתונה שלך במתח ומתרוצץ ועייף. כדאי לנוח ולא לדאוג להרבה דברים, אז הייתי איתה, נשארתי אצלה הרבה בבית ותפרתי מכפלות ותפרתי דברים קטנים וגיהצתי לה, וכל מיני דברים קטנים. רק כדי להיות איתה ביום החתונה שלה.

אחרי פסח הם הולכים לגור בפתח תקוה, כי אריה ילמד באוניברסיטת ״בר אילן״, הוא הולך ללמוד משפטים, אז הם יהיו שם לפחות שלוש שנים או משהו, אז הם שכרו דירה בפתח תקוה, זו עיר קטנה ונחמדה, אבל אריה לא צריך להיות שם עד אחרי פסח, אז עד אז, הם שכרו דירה בבית וגן, ממש מעבר לרחוב שבו הייתה הדירה שלי במכללה, בשנה שעברה [רחוב הפסגה], אז הם התכוונו ללכת לשם מיד אחרי החתונה. רק הוריו של אריה שהו במלון, ולאריה יש אחות קטנה ואח, אז הם החליטו שיהיה להם יותר קל להישאר בדירה שהם שכרו, וטובי ואריה ישארו לישון במלון, כי ככה אם הם יישארו במלון הם יצטרכו לשכור שני חדרים, ואילו טובי ואריה יכולים פשוט לשכור חדר אחד. באותה תקופה, הם חשבו שהם יכולים לקבל במלון ״המרכז״ חדר לשבוע שלם, אבל זה לא הסתדר כך, התברר שהם יכולים לקבל את החדר הזה רק לשני לילות, רביעי וחמישי בערב.

בכל מקרה, אז היה להם את החדר ביום החתונה. טובי נסעה לשם ביום רביעי ואני הלכתי איתה מוקדם. היא נחה שם למעלה והיא התלבשה שם, והתרחצה שם. אני ממש שמחה. עכשיו כשאני נזכרת שגם לי הצעתם לקחת חדר במלון, אבל אני ממש שמחה שלא עשיתי זאת, כי זה לא היה כל כך נחמד. זה היה חדר קטן וצפוף, לא היה מה לעשות שם. לא היה מטבח ולא היה אוכל. לא היו ספרים, אבל בכל מקרה, זה היה נחמד, והיא התלבשה. ואז, ירדנו לחתונה. ולפני החתונה הם צילמו תמונות משפחתיות. הייתי שם מתחילת היום עם טובי. כולם היו אמורים לבוא להצטלם, אבל איכשהו הייתה אי הבנה ואלי לא חשב שהוא צריך להיות שם, אז הוא הגיע באיחור, אז יש הרבה תמונות שאני נמצאת בהן שהוא לא נמצא בהן. אבל בכל מקרה אני אשלח לכם עותקים. בכל מקרה, בהמשך, הם הכניסו אותו לתמונות.

ברגע שנכנסתי לאולם, זה היה ברור. החתונה תוכננה לשעה 17:30 והשעה הייתה 17:30 ופתאום אני שומעת מישהו צועק מהצד השני של האולם: "דינה!" ואני לא יכולתי לנחש, והסתכלתי וזה היה מר קופמן. באמת התרשלתי, עוד לא ראיתי אותו בכלל, כי לפני החתונה שלי, הוא הגיע בקיץ וכל הזמן תכננתי ללכת לבקר אותו, אבל הייתי מאוד עסוקה בלהתרוצץ וכל זה. ואז הוא נסע לאמריקה ועד שהוא חזר, אני לא יודעת איך, איכשהו פשוט לא יצא לי לבקר אותו. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה אותי מאז כיתה ח' או משהו, כיתה ט'. זה היה מאוד מצחיק. היה טוב מאוד לדבר איתו. דברנו. הוא לא האמין. הוא כל הזמן אמר: "וואו, את נראת כל כך גדולה, את נשואה" זה היה מצחיק. ואשתו שולחת דרישת שלום. סיפרתי שאתם מגיעים הקיץ והיא ממש מתרגשת. כולם, הרבה אנשים מוושינגטון כאן, גברת לואיס גם שאלה עליכם, ואני לא יודעת, כולם. וגם הבעלים היו שם, כן, אבל לא ראיתי אף אחד מהגברים. אני לא יודעת, אני מניחה שיה בערך אותו כמות קהל כמו שהיה בחתונה שלי, חוץ מזה שלא שמתי לב כל כך בחתונה שלי. לא היה לי כל כך הרבה זמן פנוי.

אבל בכל מקרה, תנו לי לראות, אני לא יודעת, היו שם הרבה אנשים וכולם שולחים דרישת שלום ושאלו עליכם. אני מנסה לחשוב אם היה שם מישהו באמת מיוחד. אני לא יודעת, כמה קרובי משפחה היו שם. בעיקר אנשי שיקגו , אני לא יודעת, חברים של ניימן או של הורביץ מלפני הרבה זמן.

אבל החתונה, זה היה קרוב ל-17:30 ואתה יודעים איך הדברים נמשכים. החופה היתה רק ​​בשעה 18:30 בערך, או אולי אפילו ב-19:00. אריה בא והוא שם את ההינומה על טובי. זה היה ממש נחמד. והעבודה שלי הייתה.. בחתונה שלי, אשתו של אביו של הרב הורביץ, בחתונה שלי לא הייתה לה הזדמנות להיות בחופה, היא לא קיבלה מקום ליד החופה וכשהיא עלתה לשם, זה היה עמוס מדי והיא פספסה את זה. היא לא רצתה לפספס את זה בחתונה של טובי, אז התפקיד שלי היה ללכת איתה אל החופה, הייתי צריכה לטפל בה ולוודא שנגיע להיות ליד החופה. ואותו דבר עם סבתא של אריה. היא גם מבוגרת, אז אחותו של אריה הלכה עם הסבתא האחרת הזו, אבל זה לא היה כל כך פשוט, כי הם הולכות מאוד לאט וכל הבנים רקדו עם אריה. ניסינו לפלס דרך ונדחפנו. היה קר מאוד בחוץ. זה היה יום יפה, אבל ממש קר. אז התקרבנו די קרוב והחופה היתה מאוד נחמדה, זה היה בסדר. היו כל הברכות ואז כולם התיישב ולא היו מספיק שולחנות לכולם לשבת, כי הרבה אנשים הגיעו במפתיע. אתם יודעים איך כולם מביאים חברים וקרובי משפחה, אבל היה להם מספיק בסוף. הם הקימו עוד שולחנות. וזה היה בסדר. הייתי מורעבת אז אכלתי טוב ואחר כך הם רקדו ושרו כמו בחתונה שלנו, אני מניחה, חוץ מזה שלא יכולתי לראות, כי הגברים היו כל הדרך בצד השני. הבנות רקדו קצת, אבל אני לא רקדתי. רציתי, אבל מישהי סיפרה לי, חברה אחרת שלי, שגם היא בהריון, היא אמרה לי שיש לה חברה שהלכה לחתונה ורקדה בחודש השמיני. רק דיברנו על זה, שנינו ישבנו שם ודיברנו, אף אחד מאיתנו לא עשתה שום צעד להתחיל לרקוד. בכל מקרה, זה נמשך הרבה זמן. אני לא יודעת, אחר כך שוב, הם צילמו כמה תמונות. אבל בפעם ההיא הייתי מאוד מאוד עייפה, כי אחרי שהייתי עם טובי כל השבוע ואני מניחה שכל ההתרגשות והמתח, וגם טיילתי [לחתונה של שמעון] ביום שני והכל, הייתי ממש עייפה. אז ההורביצים לקחו אותנו הביתה וזה מה שהיה.

טובי ואריה נשארו באותו לילה במלון, ולמחרת הם גם היו במלון. למחרת בלילה היה להם שבע ברכות בבית המדרש [B.M.T] הישיבה של הרב הורביץ. אז הוא לא ידע מה לעשות, הוא היה בדילמה כי הוא לא רצה להזמין את כל הבנים, אבל בכל זאת הייתה לו סוג של אחריות. הוא לא יכול היה להזמין את כולם, אבל בכל זאת הוא רצה שהם ישתתפו איכשהו, אז הוא עשה שבע ברכות שם לבחורים בבית מדרש ולכל המשפחה. אז הלכנו. זה היה נחמד.

ביום שישי בערב, טובי ואריה היו במלון ״שלום״, במוצאי שבת הם היו בבית ההורים שלה, ואז ביום ראשון בלילה, שני בלילה ושלישי בלילה הם היו במלון ״המלכים״ ואז, ביום שלישי או רביעי ההורים של אריה עזבו, כך שהם עברו לבסוף לדירתם בבית וגן. עכשיו, הם בבית וגן לכמה שבועות ואז הם יעברו לפתח תקוה, אז הם בתזוזה יותר ממה שאנחנו היינו, אנחנו היינו רק בשלושה או ארבעה מקומות, אבל הם ממש זזו. הם מאוד שמחים, אני חושבת. לא דיברתי עם טובי, רציתי ללכת לבקר אותה היום, אבל הדברים לא הסתדרו כך. ואז, אני מתארת לעצמי שהם חייבים להיות שמחים בדירה, חצי קבועה.

יש להם שבע ברכות כל לילה. לנו היה רק שבע ברכות אצל יהודית [קלינשפיז] ואז בשבת, האנשים במבשרת עשו לנו גם שבע ברכות. לא בישלתי לשבת, אז אכלנו בבית של מישהו אחר. היה לנו אז שבע ברכות. לילה אחר היינו אצל חבר אחר של אלי לארוחת ערב. זה לא היה ממש שבע ברכות, אבל בכל מקרה, באמת, אני לא יודעת, אני לא יודעת איך טובי הצליחה לעשות את זה, להתרוצץ בכל לילה במקום אחר. הוזמנו להרבה מהם, אבל הלכנו רק לשניים כי לא היה לנו כוח או זמן ממש להתרוצץ.

בכל מקרה, עכשיו הם די מסודרים. אחרי שאמרתי לכם שיש לנו שבוע חופשה השבוע, ובשבוע הבא יש הרבה מבחנים. אבל אחרי פסח כשטובי תהיה כבר בפתח תקוה, היא תוכל לסיים את הלימודים. אני חושבת שמה שהיא תעשה זה שהיא תצטרך לבא לירושלים לא כל יום. היא כנראה תצטרך לבוא לירושלים ולישון במשך כמה לילות, כי כל הקורסים שלה קצת פרוסים, אבל גם אם היא מפספסת הרבה שיעורים, קודם כל, מפסח זה סוף השנה נארו רק כמה שבועות. זה כבר לא כזה רציני כי הנה היא בכירה. השנה האחרונה שלה בשבועות האחרונים, והמורים מאוד מאוד מתחשבים. הם באמת, באמת עושים כל מה שהם יכולים למען נשים נשואות, במיוחד עבור אלו שמחוץ לעיר. אני חושבת שהעיקר שהיא תעבור את המבחנים בסוף השנה ואז היא תהיה בסדר, אז היא תוכל לסיים את השנה. וזו השנה האחרונה שלה. היא מסיימת

אז בכל מקרה, זה בערך העניין, אני חושבת. כולם נהנו. זו הייתה חתונה נחמדה. זה היה הרבה הרבה יותר גדול ממני... אני לא חושבת שהיה, אני לא יודעת, זה היה נחמד. בכל מקרה...

שלושה ימים של חג פורים

אז מה עוד אני יכולה להגיד לכם? פורים! סיפרתי לכם קצת מהצד הראשון של הקלטת, השנה היו לנו שלושה ימים של פורים. ביום שישי בערב, אמרתי לכם שהזמנתי את ברכה ויעקב [לבנון] לארוחת ערב, רק כדי להכין... הרבה פעמים אנחנו אוכלים זה אצל זה, אנחנו מבשלים בכל מקרה, רק כדי שיהיה נחמד, זה היה נחמד. הגשתי את הבשר שבישלתי שלא ממש ידעתי לבשל. הכנתי ממנו סוג של מרק, לא בכוונה, אני לא יודעת בדיוק מה קרה. המרק היה ממש טעים.

הבשר היה בסדר מבחינתי. אני חושבת שהיה כמו שאבא אוהב, זה היה טעים. בישלתי את המרק והיה לי טוב. אני לא יודעת. זה היה בסדר. אז בשבת זה היה יום יפה ואלי ואני יצאנו לטיול ארוך ונעים. במוצאי שבת, הלכנו לשיעור של הרב צבי יהודה. כתבתי לכם מכתב משם. יש פה את כל העסק הזה של פוליטיקה, זה מאוד מאוד מעורבב, זה מאוד מאוד מבלבל. ממש בלב כולם, הרב צבי יהודה מנהל את הכל איכשהו. באמצע מוצאי שבת הגיעו חבורה של אנשים מהרדיו לראיין אותו והכל. הוא היה ברדיו. זה היה מרגש.

ביום ראשון היה יום פורים שבו מחלקים את המשלוח מנות ויש את הסעודה. קמתי מוקדם ביום ראשון ועשיתי את כל המשלוחי מנות ואז הלכנו, אלי ואני הלכנו לרבנית שרעבי, הגברת שהייתי עוזרת לה במחנה יהודה. זה היה כל כך שמח. הלכנו וכולם שם יהודים ספרדיים שחיים שם. ולכל אחד יש שם חצר מחוץ לביתם. היו כל מיני אנשים, כולם באים לתת איחולים והכל לרבנית שרעבי, ובפנים, הם שרו ורקדו, אבל מוזיקה ערבית, כי הם יהודים מזרחיים. זה היה ממש מצחיק. נישקו אותי, וכל מיני חיבוקים. היא רצתה שאלי ישתה משקה לחיים או משהו, אבל לא היה לנו זמן. היינו צריכים למהר.

הלכנו לבקר את זקיה [אשה עברת שדינה ליוותה לפני שהתחתנה] וגם זה היה נחמד. היא שולחת דרישת שלום לכולם. היא הייתה כל כך מאושרת. היא התחילה לשלוח דרישת שלום לכולם: לכם ולבני הדודים שלה שיש לה בניו יורק. היא חושבת שאני מכירה אותם. אני כל הזמן אומרת לה שאני מוושינגטון, אבל היא חושבת שוושינגטון וניו יורק ואמריקה זה אותו הדבר, וזה שיש לה שם בני דודים, אני חייבת להכיר אותם. ונמאס לי להגיד לה שזה מקום גדול ואני לא מכירה את כל בני הדודים שלה בניו יורק. היא חושבת שאני כן, ולכן היא תמיד אומרת לי לשלוח להם ברכות ולשלוח לכם ברכות.

משם, הלכנו, לבקר את ההורביצים, אבל לא היינו אצלם לסעודה, לסעודה הלכנו לחבר של אלי עודד בקרית משה [הרב עודד וולנסקי]. אני לא יודעת איך הם עושים את זה, אבל היו להם בערך, אני מניחה, 50 אנשים שם לסעודה. זה היה ממש נחמד. כולם היו שם, כל הזוגות הצעירים של הישיבה הגיעו. יהודית [קליינשפיז] היתה שם והיא הביאה את התינוקת הקטנה שלה חייהלה ויעקב וברכה [לבנון] היו שם ואליקים ואסתר היו שם. ואת מי עוד אתם מכירים? אני לא יודעת, כל הזוגות הצעירים של הישיבה היו שם, וכל התינוקות היו שם, כל הילדים היו שם. זה באמת היה משהו. אבל אני לא יודעת, הם שרו ואמרו דברי תורה. זה היה נחמד. ואכלנו. זה נמשך עד מאוחר בלילה, חזרנו הביתה.

וזה מביא אותנו לאתמול. אתמול בערך היה יום עצלן, למרות שתכננתי ללכת למכללה ללמוד, כמו שרציתי ללכת היום, אבל במקום זה ישבתי בחוץ כל היום וקראתי. אני צריך להגיד לך.

יש לי סרט שהתחלתי מזמן שאני רוצה לנצל, ואני רוצה לשלוח את זה כי אתם רוצים לראות איך אני נראית. אני שומרת, כמעט בכל הזדמנות שיש לי, שזה יום נחמד וזה לא שבת, שיש לאלי זמן. אני אוהבת לצלם, באמת שאין לי כל כך הרבה ואני כל הזמן רוצה להשתמש בסרט הזה. החלטתי שהיום אני מתכוונת להשתמש בזה, ולשלוח לכם את זה עם יאסול כדי שתוכלו לשלם מראש עבור פיתוח, אבל אני אהיה מהירה יותר ככה. אבל לא עשיתי זאת, כי במקום זאת נפלתי על המדרגות, אז לא הייתה לי הזדמנות לסיים את זה. אז אני לא אשלח את זה יסול, אבל אני אסיים את זה ואשלח אותו בקרוב, כי זה חבל, כדי שתוכלו לקבל את התמונות. אבל שום דבר מיוחד, פשוט רק תמונות של הבית שתראו איך הוא נראה, למרות שכנראה תהיו כאן כשתבואו הקיץ. אני לא יודעת.

מחשבות לעבור לביתם הקבוע בפאג״י

שאלנו את הבחור מסנהדריה מתי הוא עוזב ונוכל להיכנס. בהתחלה הם הפסיקו לבנות בגלל המלחמה. לא היו להם.. לבחור הזה אין פועלי בניין כי כולם ערבים וכולם ברחו. גם לא היה להם כלי תחבורה, כי כולם היו במילואים. לא היה להם מישהו שיעביר את כל החומרים שהם צריכים לבנות והכל. הכל נעצר, וענף הבנייה סבל יותר כמעט מכל דבר, אז כל הדירות הקטנות שהם היו באמצע הבנייה נעצרו לחלוטין. אז הייה עיכוב בבנייה. היינו אמורים לעבור בחודש שעבר, אני חושבת, לפי מה שהוא אמר. עכשיו, אז הם אמרו בפסח, ואז הם אמרו, לא, בתחילת הקיץ. אז נראה. עכשיו זה מתקרב מאוד. הייתי רוצה לעבור לגור שם לפני שהתינוק יוולד, כי אני רוצה לנקות שם ולהתיישר שם באופן יסודי.

אז מה שיקרה יקרה, אני מניחה. אלו דברים שאין לנו שליטה עליהם, בגלל עבודה, והאנשים מסנהדריה, זו לא אשמתם. הם רוצים כמונו לעבור, אז ברגע שהם יעזבו אנחנו נעבור לבית שלנו.

תנו לי לראות, אני אשלח לכם את הקלטות ואני לא יודעת, אני אסתכל סביב לראות מה עוד לשלוח עם יסול. הדוד סידני מגיע? הוא לא שמע ממנו. הוא קיבל ממנו מכתב אחד לפני שבועיים. מאז, הוא באמת לא אמר.

המוסיקה שהזכירה לה את גרי, חבר ילדות

אתם רוצים לשמוע את הדבר הכי מצחיק? לפני כמה דקות הקשבתי לרדיו ויש תחנה אחת שיש בה בעיקר מוזיקה קלאסית, אז אני אוהבת להאזין לה. לפעמים יש להם אופרה וכאלה, שזה באמת היה מגעיל אבל לפעמים יש להם דברים טובים. בכל מקרה, פתאום הם.. לא ממש הקשבתי, היה להם הקונצ'רטו הזה של משהו שהם ניגנו. מצאתי את עצמי מקשיבה לזה. ואז חשבתי שאני לא יכולה להבין איך אני מכירה את זה, כי זה לא היה דבר מפורסם, זה לא היה קונצ'רטו לפסנתר. זה היה קונצ'רטו לקלרינט. ופתאום נזכרתי שזו יצירה שגרי ניגן, כנראה הייתי בן שבע או שמונה, והוא ניגן בקלרינט. זה אחד הדברים שהוא נהג לשחק. זה היה מאחור, מאחור... אתה יודע איך הוא נהג לשחק את זה שוב ושוב ושוב ושוב? זה היה אחד הדברים שנמצאים בחלק האחורי של הזיכרון. ופתאום מצאתי את עצמי שרה את זה. זה היה כל כך מצחיק. זה היה ממש נחמד. אז רציתי להגיד לכם את זה. בעצם רציתי להקליט את זה, אבל לא הספקתי להקליט, אני לא יודעת אם הוא יזכור את זה באמת, ולא הצלחתי להקליט בזמן.

עניינים טכניים

מכל החומר ששלחתם, שלושת החלקים, חתיכות השמלה שלושת החלקים, הכנתי שתי שמלות. אחד מהם הכנתי מהירוק והכחול ששלחת עם מלטה. אני לובשת את זה עכשיו. הכנתי אותו מהכתום והלבן. זה היה ממש יפה. אה, רציתי לספר לכם, לין, מי שהביאה את הכתום והלבן. לא שמעתי ממנה. היא לא הייתה בחתונה. אני חייבת לכתוב לה. קיבלתי ממנה את החבילה, היו בה שמפו ותומים, שאגב, עזרו מאוד, ואני אספר לכם את זה עוד דקה, והחומר. אבל איכשהו היא בטח, הסוללות לשעון בטח חמקו החוצה, או אולי זה במזוודה שלה או משהו, אבל לא ראיתי את זה.

אז אני אצטרך לכתוב לה ולבקש ממנה לחפש את זה, כי בינתיים בישראל לא מכירים אף אחד מיצרני השעונים המומחים ביותר. השענים מסתכלים על השעון של אלי והם מעולם לא ראו דבר כזה לפני כן, אז בינתיים השעון לא עובד וחבל. אז אני אצטרך לכתוב לה ולקבל את זה ממנה.

הכדורים באמת עזרו מאוד. אין לי זמן לזה עכשיו עם הכאבים ודברים כאלה, כמו פעם. ועכשיו, אני מרגישה מאוד חסרת מנוחה רוב הזמן. אני לא ישנה כל כך. אני נורמלית, כאילו זה נורמלי. עושים הרבה דברים בבית ואז אני נהיית שאפתנית ואני אופה ואפילו לומדת קצת. אני מנקה קצת, תופרת קצת. אני לא יודעת, יש משהו. אני צריכה להבין מה זה, אבל לפעמים אני מקבלת צרבת נוראית ואיומה. אני צריך להבין מה זה. אני צריכה לשים לב למה אני אוכלת, ואני צריכה לשים לב מתי אני מקבלת את הצרבת, אחרי איזה מאכלים, כי זה דבר כל כך מצחיק. אני כמו זקנה עם צרבת ואני צריכה לשבת, ואני לא יכול לישון ואני צריכה לישון עם הרבה כריות. לפעמים אני עייפה כל הזמן. ועכשיו, במיוחד עם הרגל שלי. אני באמת מרגישה שאני בערך בת 90. נו טוב, מה אני יכולה לעשות?

תנו לי לראות, מה עוד? איך הרכיבה על האופניים מתקדמת? בטח מזג אוויר נחמד שם עד עכשיו, נכון? עכשיו מתחמם שם ושטוף שמש ויפה, נכון? אתה יכול לעשות הרבה רכיבה על אופניים עכשיו, בטח נחמד.

אוקיי... יסול ולאה בן דוד [חברה של יסול] כאן ואני הולכת לתת להם לומר לכם משהו. אז אני אתן להם לדבר.

לאה בן דוד: ״שלום ברניס, שלום, אני שמחה להיות עם דבי ועם אלי עכשיו, יסול הולך עכשיו.. בקרוב, לא עכשיו, בקרוב, לארצות הברית והוא יהיה איתך, תהני. אני שמחה בשבילו. אני מצטערת לא להיות שם עם כולכם, ואני מאחלת לכם יום נעים ובילוי נעים יחד. דרישת שלום לכולכם. אני רוצה להגיד לכם שדבי ואלי הם סידרו הכל כל כך יפה״.