היום בפגישה, מישהו אמר: "תמיד קינאתי בחברים שאצלם היה..." שאלתי: במה קינאת?
באותו רגע הוצפתי בזכרונות מהבית שבו אני קינאתי כשהייתי ילדה. בבית של משפחת הורביץ תמיד היתה האמא הכי רגועה ומכילה. היא היתה מורה לפסנתר, ואני זוכרת את עצמי מקשיבה לה מלמדת בנחת עם מבטא אמריקאי רך.
גם היום אני יכולה לערוך סיור וירטואלי בבית ההוא, זוכרת את ארוחות הערב הרבות שאכלתי בו. את החלות שהיו מכינים שם לפני שבת הרבה לפני שזה היה באופנה להכין חלות.
מדהים כמה הזכרון שלנו עובד דרך החושים.
שירה (זלבסקי) צרי
Comments