בשנים האחרונות נעזרתי בהם כל כך הרבה

צבי הורביץ

בן

אני רוצה לדבר על אבא ואמא שלנו, על מה שהכי אהבתי אצלם.

כשהתעוררו אצלי ספקות באמונה, במציאות של השם יכולתי לשבת עם אבא ואמא בשולחן שבת ואח"כ בספה, שעון שבת כבר מזמן כיבה את האור החיצוני, ואמרתי את כל המחשבות שעלו לי לראש ואבא ואמא בצורה כל כך משלימה התפלספו אתי בצורה כל כך נבונה שהיתה טבולה בחוש הומור הכל כך מפולפל של אבא ובהזדהות וההבנה העמוקה של אמא.

בשנים האחרונות נעזרתי בהם כל כך הרבה. רק בפניהם יכולתי בחופשיות לדבר שטויות, כי גם לאבא וגם לאמא היה שילוב של ניסיון חיים משל עצמם וגם של כל התלמידים והתלמידות שלהם שלא הפסיקו לבוא ולטלפן.

בשש בבוקר כבר הייתי שומע את אמא צועקת בהתרגשות שבהתחלה הדאיגה עד שהבנתי שעוד תלמידה התארסה. איזו שמחה, ממש כאילו הבת שלה מתחתנת. אנחנו כל כך נתגעגע לליל הסדר של אבא עד שלוש לפנות בוקר עם כל מיני דברים מוזרים שאבא שם על השולחן כדי לעורר את הילדים והמבוגרים לשאול שאלות.

וסעודת פורים בבית עם הבחורים והאברכים מהישיבה.

איך אהבתם לשבת בשולחן שבת וללמוד ביחד פרשת שבוע, הלכות ששמעת בבית כנסת וכמובן הלכות לשון הרע בסעודה שלישית. ואמא לא ויתרה, היא חקרה והתפלפלה. הייתם יותר מדי מושלמים עד שפחדנו שהשם ירצה אתכם קרוב אליו.

כל כך חשוב היה לכם החיבור לטבע, אחרי שאמא, התקשרת ביום שישי ואמרת שאסור לפספס את הפריחה בגבעת התורמוסים שבעמק האלה, ואז אבא ביקש שתנתקי כי לא מדברים בפלאפון כשנמצאים בטבע.

כל כך חשוב היה לכם החיבור של כל חלקי העם.

העולים שאמצתם והמפגשים של אבא עם "דור שלם", והמפגשים שאמא דחפה בין בנות האולפנה לבין בנות לא דתיות.

אתם חסרים לסבא וסבתא ומַמִי, שתרגמת לה כל דבר לאנגלית, וכל האחים והאחות, הבנים והבנות, הנכדים והנכדה וכל המשפחה ומאות התלמידים שנעזרו בחכמה, החום והאהבה שהענקתם לכולם.

האמונה שלכם בצדקת הדרך, יחד עם החום והאהבה המופלאה שהקרנתם נותנים לנו הרבה כוחות להמשיך את מירוץ השליחים עד לגאולה, בדיוק כמו שהסברת לי אבא, לא מזמן.