בספר זה מתמודד הרב אלי הורביץ עם אחת הסוגיות הקשות והדומיננטיות בתקופתנו. מתוך לימוד יסודותיה של הנצרות וטענותיה כלפי עם ישראל, הולכים ומתבררים יסודות באמונת ישראל ותורתו.
הנצרות מביעה בדורות האחרונים פנים נעימות כלפי עם ישראל והיהדות - האם זאת אהבת אמת הנובעת מתוך חפץ אמיתי להיטיב? או שמא אהבה מהשפה ולחוץ, היונקת ממניעים שונים?
כדי לברר זאת עלינו להעמיק לחקור ולחשוף את יסודות האמונה הרוחניים המזינים את הנצרות. הבירור הזה יתרום להעמקה בשאלות היסוד של חיינו: מה ערך חיינו כעם? לשם מה נוצרנו? מהי סגולת ישראל? וכיצד כל זאת קשור לחזרתנו לחיות כעם בארץ ישראל במהלכי צמיחת גאולתנו.
הספר איננו פולמוסי, אלא הוא מברר את יסודות הנצרות וטענותיה, ומתוך כך מעמיק לברר מה משמעות הדברים עבורנו וכיצד הם נוגעים לערכי חיינו, לאמונתנו ולתחיית ישראל בדורנו.
סוגיית הנצרות היא אחת מהסוגיות החשובות בעת הזאת ולא בכדי בחר הרב אלי לעסוק בה. מאמצים רבים משקיעה הכנסייה במלחמה כנגד תחיית ישראל, בדרכים שונות שלפעמים קשה לראותן ולזהותן. לימוד סוגיה זו, מעבר לחשיבותה בבחינת ״דע את האויב״, מביא אותנו לברר לעצמנו את תכלית היווצרותנו כעם, את משמעות קיומנו וערכה של שיבתנו לארצנו בעת הזאת, את יחסנו לאנושות ולגאולתה, ועוד.
הנצרות טוענת ״כי בנך המת ובני החי״ - שהבחירה האלוהית בישראל עברה מן העולם ולכן היא ״verus ישראל״ (ישראל האמיתי). אולם האומה הישראלית מתנערת מעפר בתהליכי תחייתה, קמה באופן מופלא מקברות העמים ושבה ובונה את חייה כעם חי בארץ החיים. נשמת האומה שבה להופיע בגוף הלאומי, חזון הנביאים הולך ומתקיים במדינת ישראל, וככל שעוברות השנים אנו מתקדמים בתהליכי גאולתנו, לשוב להיות ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״, לחדש ימינו כקדם לשוב ולפעום כ״לב באיברים״. בעצם הווייתנו, בעצם תהליכי חזרת קוממיות לארצנו אנו מכריזים: ״בני החי״.
הספר ״בני החי״ הוא האחרון בסדרת ספרים העוסקים בסוגיות בתרבות הישראלית, שנערכו משיעורי הרב אלי הורביץ זצ"ל הי"ד העוסקות בנושאי אמונה בוערים המנסרים בחלל האוויר התרבותי בזמננו. ספרים נוספים בסדרה: ״מלחמת התרבות״ ו ״תורה ומדע״.
משה אברהם
מתוך הספר
היחס של עם ישראל למינים - דהיינו לנוצרים - כפי שהוא בא לידי ביטוי בברכת המינים, שונה מיחסו לזרמים תרבותיים אחרים. איננו מתפללים לדוגמה, ולפמיניסטים אל תהי תקווה, ואילו כאן אנו מתפללים לאובדן המינים והמינות. עלינו להבין מדוע זה כך, מדוע המאבק נגד המינים הוא טוטלי עד כדי כך שחז"ל תיקנו תפילה לאובדנם, מה שאינו קיים ביחס לתנועות תרבותיות אחרות.
ראֵה לְגְבָרֶת אֶמֶת שְׁפְחָה נוֹאֶמֶת: לֹא כִּי בְנֵךְ הַמֶּת, וּבְנִי הָחָי
(מתוך הפיוט ״צמאה נפשי״, רבי אברהם אבן עזרא)
Comentários