אני רגיל לספר לפני פורים סיפור על בחור אמריקאי שהגיע לביתי בחודש אדר. בחור ממשפחה מתבוללת, מאוד אינטליגנטי, לא יודע מילה בעברית, לא שמע כלום לא על פסח ולא על פורים.
הוא היה בטיול במזרח התיכון והגיע גם לישראל, ומישהו שלח אותו אלי.
התחלתי ללמוד אתו קצת על אברהם אבינו, על עם ישראל, סגולת ישראל. הגיע פורים. הזמנתי אותו אלינו והשגתי בשבילו מגילת אסתר באנגלית. הוא הגיע בערב פורים ממש כשהייתי בדרך לתפילת מעריב, ולא הספקתי להגיד לו שום דבר על פורים, רצנו למעריב.
מיד אחרי מעריב מתחילה קריאת המגילה ולא הספקנו לדבר גם אז, התחילה קריאת המגילה, אחרי "המן" הראשון אני בטוח שהוא מאוד נבהל. מאז בכל פעם שאמרו "המן" - הוא תפס לי את היד. הוא לא הבין כמובן איפה נמצא בעל הקורא, אבל ראיתי שהוא קורא את המגילה באנגלית.
סוף סוף גמרו את קריאת המגילה, ואז הוא פנה אלי, כשמבט של רחמנות בעיניו ואמר תגיד, אין לך טלוויזיה, נכון? אמרתי: לא. ואתה לא רואה סרטים? לא. למה אתה שואל? והוא ענה לי: תשמע, יש כאן חומר טוב - אינטריגות, סכסוכים בין בני הזוג המלכותי, תחרות יופי, ניסיון התנקשות במלך, מתח, כמה סצנות מלחמתיות, הרבה דם, הפי אנד, ממש חומר טוב. זה הוליווד! רק דבר אחד אני לא מבין: איך ציבור שלם, אנשים אינטליגנטים עומדים בבית הכנסת ומברכים על זה. מה קרה לכם?!
אמרתי לו: תודה רבה, מעניין לראות את המגילה בעיניים חדשות. אבל, אמרתי לו, חכמינו גדולי הדורות שאלו שאלה אחרת. הם שאלו: למה במגילה הזאת לא מופיע השם? כאן הוא נזעק: שם השם? השתגעת? אתה רוצה להכניס אותו לתוך הדבר הזה?!
באנו הביתה, הוא נרגע קצת, אכלנו משהו, והתבוננו קצת בדברים.
מתוך ״אגרת הפורים הזאת״
הרב אלי הורביץ
ביץ
Comments