נדמיין לעצמנו אדם מישיבת ׳שבי חברון׳ או מ׳הר המור׳ שעובר במקרה בשכונת התקווה ורואה שם אנשים מסכנים מבתים שבורים והרוסים, מקרים סוציאליים, סוציו אקונומיים ורואה נרקומנים מכורים לסמים ולבו יוצא אליהם ורחמיו נכמרים.
הבחור רוצה כל כך לעזור להם, אז הוא בונה לו במה במרכז השכונה, נעמד ואומר להם ״אתם לא יודעים מה זה חיים, מה זה קדושת ישראל, מה זה סגולת ישראל והארת התורה״. הבחור ממשיך לתת להם הרצאה מהשיחה האחרונה שהוא שמע מהרב טאו על סוגיית הבישום ומלחמת תרבות והוא מסביר להם את זה.
תושבי השכונה כולם מסתכלים עליו, על הבחורצ׳יק הזה ואחד אומר לשני ״תגיד, מה הוא לוקח? זה משהו, שמע אולי אתה רוצה מזרק או איזה שכטה מהחומר שהוא לקח״
הרבה השפעה וברכה הבחור לא יביא להם בגלל שהוא לא מבין את שיחם ואת שיגם, הוא לא מבין את שפתם בכלל. בשביל זה הוא צריך לחיות איתם. הוא צריך לפתח ערוצים בנפש שלו וזה קשה מאוד, זה דבר גדול מאוד.
זה לא רק בשכונת התקווה, זה גם בין אדם לחברותא שלו, בין איש לאשתו. בין כל אדם.
זה לפתוח ערוץ בנפש להקשיב ולהבין מה עובר על הזולת להרגיש את הזולת, כמו שהרב אריה לוין אמר לרופא ״הרגל של אשתי כואבת לנו״, להרגיש שהלב של אשתי כואבת לנו, שהלב של הבחור הנרקומן המסכן הזה כואב לנו.
יש איזה מקום שאדם כשהוא גומל חסד הוא מרגיש כזה כפטרון למעלה, אבל החסד האמתי זה לזרום ולהתחבר חיבור אמתי וממש לחוות את מה שהזולת חווה, אך יחד עם זאת לא ללכת לאיבוד ולא להיסחף ולא להתבלבל ולא ליפול מהמדרגה.
החיבור האמתי זה להיות שני בני אדם בעת ובעונה אחת. מצד אחד אני כולי אתך, בשבילך ואני סובל את סבלך, ומצד שני אני עדיין בכל קדושת התורה וקדושת המחשבה וקדושת העיניים וטהרת הדיבור.
הרב אלי הורביץ
Comentarios