כשהייתי בכיתה יא׳ באתי להתארח בשבת אצל בת שבע, בת דודתי, לחגוג לה יום הולדת וגם כדי ללמוד לבגרות בהיסטוריה ...
חוץ מהטקס של הקפה של דבי אחרי הדלקת נרות (שוודאי זכור לכולם...), בשבת בבוקר ערכנו שולחן. ערכנו למשפחה המצומצמת ולי הבת דודה.
תוך שעה התווספו לסעודה למעלה מ 12 אנשים לא מתוכננים...
הגיע בחור עם אמו, אלי חזר מבית הכנסת עם משפחה שלמה של כשמונה נפשות, שפשוט באו לחברון בלי לתכנן איפה הם מתארחים וכמובן אלי הזמין אותם הביתה...
אני הייתי בהלם... זה לא שהיה עוד אוכל... אבל דבי היתה כל כך רגועה... או לפחות כך שידרה כלפי חוץ😉
הבית שלהם היה כמו אוהל של אברהם אבינו אפשר להיכנס מאיזה פתח שרוצים... ואנשים פשוט נכנסו והצטרפו לסעודה באופן הכי טבעי...
עדינה (ניימן) אונגר
באותה שבת היה מבצע שלמה, ובמוצאי שבת אבא שלי אמר, בזמן שאתן לומדות היסטוריה, ההיסטוריה מתרחשת, במקום להתעמק בספרים צריך פשוט להסתכל על המציאות ולהבין שאנחנו חלק מההיסטוריה.
אני זוכרת שזה פתח בי משהו ביחס למציאות שתמיד נראית אפרורית ביחס לצבעוניות של קום המדינה והמלחמות...
בת שבע (הורביץ) סדן
Comentarios