אין אלי בלי דבי ואין דבי בלי אלי – כך בחייהם וכך, בכאב נורא – במותם.

עפרה וייל (כרמלי)

בת דודה של הרב אלי הי"ד מחולתה

לא הכרתי את הרב אלי, הכרתי את אלי בן דודתי, אהוב ויקר שהיה כאח לי.

גדלנו יחד מספר שנים בחולתה, בלי להרגיש באופן הכי טבעי אלי נהייה לנו כאח, במשפחת כרמלי.

האנשים נהגו לקרוא לו 'אלי כרמלי', וכך הוא זכור שם עד היום.

כשאלי התחתן עם דבי, התאהבנו בה מיד, והיא התחברה לנו כחלק משלים.

כשאִמי נפטרה, אלי נשא הספד מרגש המעיד עליו, ואני רוצה לצטט מתוך דבריו:

"ממך למדתי מהו אותו זרם חיים המחבר בין בני המשפחה, זרם של אהבה, של קשר, מגע של חיים, המגשר על כל הפערים של המרחק, של הדתות, של האופיים.

ועומד אני ומשתאה, איך נשמר הרושם דור אחרי דור, איך ילדי חשים את אותן תחושות ממש"

ואכן – לא סוד הוא כי משפחותינו נמצאות בשני קצוות הקשת הפוליטית, וכן שהם דתיים ואנחנו חילוניים, שהם בקרית ארבע ואנחנו בקיבוץ, ועל כל אלו אלי ודבי כיסו וגישרו בזרם האהבה, באצילות הנפש, הנדירה כל - כך בימינו –

הם היו אִתנו בימים השמחים ובעיקר תמכו בימים הקשים, ללא חשבון וללא תנאי.

מאז שאלי ודבי התחתנו הם בשבילנו "אחד" – אין אלי בלי דבי ואין דבי בלי אלי – כך בחייהם וכך, בכאב נורא – במותם.

אנחנו אוהבים אותם כל כך, ועכשיו נצטרך לעבור לזמן עבר ולהרגיש כי אהבנו אותם עד בלי די.

היו שלום אנשים יקרים ואהובים.