הד קול תורתו של הרב אלי מהדהד באוזני. קול מתוק. הרב אלי השקיע את כולו בתלמידים, במתיקות ובמסירות.

הופ – קראו לי, אדם מאוד מאוד לא סימפטי, הוא לחש את שמי ועוד קרא לי, כפי שרשום, ״דברה״.

דבי סיפרה שהיא רוצה להפוך את כל הבית שיהיה כשר ואביה מאוד מתנגד לזה

צחקנו על זה שהוא באמת שחקן, אמנם לא מול קהל בתיאטרון, אבל כמלמד בחיידר עקדת יצחק קמה לתחיה

הבחורצ׳יק עולה לבית המדרש לחפש מישהו עם מכנסיים וכיפה, עם זקן ואולי משקפיים

השנים האחרונות שם היו עבורם סיוט, אבל מתוך המשבר, הוא הגיע לתקופה הנפלאה ב״שבי חברון״

נעמי הייתה שואלת: ״מדוע לא סיפרת לי?״, עניתי ״ודאי שסיפרתי לך״ והיא ״אולי לאלי סיפרת״

הרב אלי השכיל בנועם הליכות ובעומק שכלי והבנה נפשית, להאיר את התורה והאמונה באור יותר אמיתי וחודר

"אהה, אילו היתה לנו מצלמה, נכון דינה?" ואני מרים את העיניים

געגועים

אני מרגיש שכל אלו הם פרטים ודוגמאות לעומת האור הגדול של הנשמה האחת

סיפור חייהם