אנחנו זוכים לחיות בתקופה של פילוג וקיטוב בעם וטוב לנו ומתוק לנו שנרגיש את הזעזועים העוברים על האומה.
קלפים מחייהם של הרב אלי ודינה הורביץ הי״ד
עומק של רגש ועומק של מחשבה שלא נתקלים בהם לעתים קרובות
לעולם לא תדעי כמה רציתי כל השנה שתהיה לי אמא לדבר איתה.
בני הזוג הורביץ הם ממש נפלאים בעיני. אני כמו הבת המאומצת שלהם
אני טסה מעל האוקיינוס. מיליוני כוכבים נוצצים ואני נוסעת לישראל.
כל-כך הרבה אנשים בגילי היו נותנים הכל כדי לנסוע לישראל
לנסוע אל מעבר לים, ועוד לתרבות אחרת, ועוד למשהו שמריח דתיות - ומה זה בכלל?! וציונות – מה הקשר לכל זה
יומני היקר, היקר ביותר, אני כל כך רוצה לנסוע לארץ ישראל
זו הפעם הראשונה בשבועיים וחצי שאני לא רואה אותך יום שלם... נוכל לחיות על ראש הארבל?
״זה כל כך מרגיז. זה כל כך חילול השם שהם מתו״ - הרבנית דינה הורביץ בשיעור על גבורה
באחד המפגשים שלנו עם ׳דור שלם׳ שאל אותי כתב מ״ידיעות אחרונות״ למה אני בא למפגשים? מה יש לי מזה?
אותנו קוברים היום
נציגכם במשרד החינוך מבקש להוציא את ״הנפש היהודי״ מ״התקוה״. גם ״עין לציון צופיה״ קצת מיותרת
המשיח בא! או על כל פנים, מטלפן. מכתב שכתב הרב אלי לפני חתימת הסכם אוסלו
דר׳ ברוך גולדשטיין, דמות ענקית כמעט אגדית, מענקי חברון, לבש לבושו של ישמעאל, ועשה את אשר לא יֵעַשֶה
הקשר שלנו עם חברון הוא קבוע, ירושלים בלי חברון זה עולם הבא, אבל אחרי חברון זה מעל החשבונות, שורש לכל
הגעתי לחולתה לביקור קצר בדרך להודו – ושם אמרו לי ״מה? אתה יהודי. כאן מקומך, כאן משפחתך, כאן עמך״
כולי אייר, פעם השמש מלטפת ופעמים שוררים הקור והחושך. ימי חודש אייר טבולים בימי הנחמה וגם בימי הגאולה
היה שמח מאוד להרגיש את רגבי האדמה מתפוררים שוב בידיים. כל רגב של אדמה קדושה, שווה דמינו ונפשנו.
חילופי מכתבים בין אלי לדינה כשאלי עלה לגרעין קשת ברמת הגולן לבדו ודינה ילדה את בת-שבע קשת בתם הבכורה
חג שבועות מציין ההתעלות ההדרגתית מביסוס הגוף הלאומי, עד לגילוי נשמתו אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו
הצורך הדחוף ביותר של זמננו הוא חינוך והחינוך מתחיל באברהם אבינו וברוחו השוכנת בחברון