אנחנו זוכים לחיות בתקופה של פילוג וקיטוב בעם וטוב לנו ומתוק לנו שנרגיש את הזעזועים העוברים על האומה.

לטובי יש אח גדול, אלי, בשבוע האחרון באמת למדתי להכיר אותו טוב יותר. הוא לקח אותי לכמה טיולים.

בורקס, עוגה לשבת.. והיא לא מדברת. היא ממש לא דיברה. חיבקה אותי, חייכה ובוכה, דמעה וחיוך וזה הכל.

צחקנו על זה שהוא באמת שחקן, אמנם לא מול קהל בתיאטרון, אבל כמלמד בחיידר עקדת יצחק קמה לתחיה

ופתאום איזה מין חיוך כזה מאוד מאיר פנים ודינה אומרת לי ״רותי, זה לא אותו דבר״... קמנו והתחבקנו

כל החג אנחנו מדברים על בית המקדש וקורבנות, תגיד זה רציני?

ואז נחמה שאלה ״למה הציפור על השולחן?״ ואלי שם לי בצלחת קוביית שוקולד

ליל הסדר המיוחד של אבא, עד שלוש בבוקר וכולם מרותקים ופעילים

״תגיד, לא שמעת קריאת התורה?״ עניתי ״לא״ והוא שואל ״אתה בטוח?״ אמרתי ״לא שמעתי״ והוא צוחק וצוחק

בשנים האחרונות נעזרתי בהם כל כך הרבה