דינה הייתה טמירה וכל כך יפה והיה בה משהו מאוד מאוד מיוחד שתמיד שבא את ליבי

פתאום אני שומעת רעש של בנות, הסתכלתי וראיתי ממעלה הרחוב את כל כיתתה של דינה רצה ודינה רצה יחד איתם

דינה ליטפה ברוך את ראש תלמידתה אשר סירבה להינתק ממנה ואשר קול בכייה הגיע עד לאוזנינו. דממה שררה

המורה דינה שלי עומלת על הדרך והיא גבוה ואצילית ומבטה רואה מה שלפנים ומה שהיה ומה שלעומק

ופתאום איזה מין חיוך כזה מאוד מאיר פנים ודינה אומרת לי ״רותי, זה לא אותו דבר״... קמנו והתחבקנו

הקידוש של הרב אלי הרעיש את עולמי הצעיר, בקידוש הבנתי לראשונה מה זה באמת לקדש את יום השביעי

רוקדת בסלון לצלילי המנגינה ואחר כך מתארת במילים ציוריות את המנגינה. את הנחלים הזורמים, הניצנים...

חוט של חסד היה משוך על פני הקשר החברי הטוב הזה. איזו מנגינה, נעימה מרגיעה, היתה מתנגנת לה ברקע

את בטח מופתעת ומבולבלת! ברחתי מהחדר לא יכולתי לספוג עוד. ממך למדתי את הלקח - וכי אדם יודע מה יקרה לו

היא הייתה עם דמעה בעיניים ועם חיוך ענק. אמא נסתה להסביר לי שזהו.. ואיזה התרגשות זה להתחיל התחלה חדשה

דבי ישבה עמנו שעה ארוכה, סיפרה חוויות, עודדה, הצחיקה, ולקחה עימה נתח רציני מהכאב.

גם היום אני יכולה לערוך סיור וירטואלי בבית ההוא... היא היתה מורה לפסנתר, ואני זוכרת את עצמי מקשיבה

הדרך היצירתית של דינה לפתח שיחה על היחס של מתבגרים לגופם

געגועים

העדינות של דינה בלתי נשכחת

למה הרגשתי כאילו 'קירות הבית מדברים' אלי ומזמינים אותי פנימה?

הקול של דינה ממש היה מתנגן ונעים

האנדרטה שהותירו אלי ודינה הורביץ הי״ד בגבעת הזית באפרת

התענגות משיעוריו של הרב אלי

הנינוחות והביחד עם אחותי דבי שממלאים אותי בכוחות

אני מרגיש שכל אלו הם פרטים ודוגמאות לעומת האור הגדול של הנשמה האחת

הקול הרך של דבי

הרב אלי ודינה מסייעים למזווג הזיווגים

דינה כמדריכת כלות