היא התעניינה בכל דבר, קטן כגדול
דינה הצופה אל אופק בלתי נראה באותו יום מופלא שהחל במנגינה והמשיך בטיול בגבעת התורמוסים ונגמר ברצח
הלימוד שלי בחברותא עם שולמית זה כמו עם חברותא בישיבה. הגיון של ברזל, מוח ליטאי מובהק.
עכשיו עכשיו מביאים לי את התינוק שלנו, הבן שלנו. איך אני מתרגשת!! איך אני מתגעגעת להניק אותו כבר!!
סטנלי וולף, מתחכה אחר חייהם של אחותו דבי (דינה)ובעלה הרב אלי הורביץ והמשמעות של חייהם ומותם על חיינו
לעולם לא אשכח את הנסיעה לחולתה כשכל הדרך עולים ויורדים חיילים המשתחררים בפעם הראשונה לחופשה הביתה.
אבא ואמא שהיו גאים בנו על איך שאנחנו! שהאמינו בכוחות הנפש הטמונים בנו – באמת.
אבא, זה מאוד מוזר לי, זאת הפעם הראשונה בכל כך הרבה שנים שאין לנו אף אחד יחד אתנו בשבת
ואז הבת הקטנה שלי התאשפזה וביום שהיא היתה צריכה לצאת מבית החולים, אשתי שברה את הרגל
אם תבטיח לי שאם אני מפסיק לבוא לחברון לענייני עבודה, אתם תעזבו את חברון, אני מפסיק לבוא.
כל החג אנחנו מדברים על בית המקדש וקורבנות, תגיד זה רציני?
ממש התעצבנו, זה גם מעליב. הדוד עצמו לא היה, אם הוא היה לא הייתי עושה את זה
הדודה שלי נלחמה נגד הכנסת טלוויזיה לקיבוץ, היא אמרה שזה יפרק את המשפחה
אם סבא וסבתא שלי היו בחיים הם היו מפנקים אותי ומספרים לי סיפורים מצחיקים ואוהבים אותי
לא יאומן!! האם באמת אפשר לקלוט? בעוד תשעה ימים בלבד ובתי הבכורה, בתי התינוקת, מתחתנת!!!
איפה אבא?
מה מתפלל השם עכשיו, כשאנו מתפללים על הגשם?
אם אבא אומר, אז היינו ביציאת מצרים, אבל אני הייתי כל כך קטנה אז, שאני כבר לא זוכרת..
"לטייל בחוץ?!", היא ענתה לי, "אני שונאת לטייל בחוץ"
ואז נחמה שאלה ״למה הציפור על השולחן?״ ואלי שם לי בצלחת קוביית שוקולד
שאלתי אותו: ״מה קרה שאתה מוכרח ללכת למערת המכפלה?״
בלי ציניות, בלי חשבונות - מתנה היא ופשוטה על העולם
ליל הסדר המיוחד של אבא, עד שלוש בבוקר וכולם מרותקים ופעילים