יותר מכל, ניכרה בדבי התכונה של האכפתיות מהזולת וההשתתפות שלה בשמחה או בעצב של כל אחד.

דבי היתה בשבילי האחות שאף פעם לא היתה לי. לא היה דבר שלא שיתפנו אחת את השנייה, התחלקנו בכל.

אפילו המצב הביטחוני יותר רגוע (בין פיגוע לפיגוע), אולי זו תחושה של השקט לפני הסערה

בבקשה אל תבטלי, אין לי מושג למי תביאי את זה, זה גם לא משנה. אחר כך תדאגי גם להתקשר לדינה

אבא, זה מאוד מוזר לי, זאת הפעם הראשונה בכל כך הרבה שנים שאין לנו אף אחד יחד אתנו בשבת

הרי ידוע ומפורסם שכל מי שמחברון ומקריית ארבע הם פאשיסטיים, שונאי אדם, שונאי גויים

עם החיוך הענק הזה הוא מסתכל על דינה ואומר לה ״אם את רוצה להרוג אותי, יש שיטות אחרות, לא עם נעצים״

״מה זאת אומרת ׳את לא עושה כלום׳? את עושה את הדבר הכי גדול בעולם, את מגדלת את הילד שלך״!

בלי ציניות, בלי חשבונות - מתנה היא ופשוטה על העולם

חוט של חסד היה משוך על פני הקשר החברי הטוב הזה. איזו מנגינה, נעימה מרגיעה, היתה מתנגנת לה ברקע

התפעמנו יחד, דינה ואני, מפעמי משיח הקורים לנגד עינינו ממש, בקליטת עלייה.

הייתי נכנסת אל הבית בלי לדפוק. הרבה אנשים הרגישו חופשי להיכנס ותמיד היו בבית אורחים.

הסעודות שבת האינסופיות של משפחת הורביץ

געגועים

למה הרגשתי כאילו 'קירות הבית מדברים' אלי ומזמינים אותי פנימה?

הקול של דינה ממש היה מתנגן ונעים

החסד שהרב אלי עשה מאחורי הקלעים

התפוח נפל רחוק מהעץ 😀

תוך שעה התווספו לסעודה למעלה מ 12 אנשים לא מתוכננים...

הרב אלי ודינה מסייעים למזווג הזיווגים

המכונת תפירה של דינה, חסד, אהבה ונתינה

דינה במקום הנכון ובזמן הנכון

לחפש את אלו שזקוקים לנו

הרב אלי מספר על הכנסת אורחים שערך לו תלמידו בן השלוש