קלפים מחייהם של הרב אלי ודינה הורביץ הי״ד

כבת שרות בקרית ארבע, היתה לי משפחת הורביץ, משפחה מאמצת. משפחה נפלאה, אשר נתנה לי הרגשה של בית.

דינה הייתה טמירה וכל כך יפה והיה בה משהו מאוד מאוד מיוחד שתמיד שבא את ליבי

ראית את הבית? כמה שרנו בו, כמה עונגי שבת בילינו בו, כמה נגינות בפסנתר נשמעו בו

המורה דינה שלי עומלת על הדרך והיא גבוה ואצילית ומבטה רואה מה שלפנים ומה שהיה ומה שלעומק

ופתאום איזה מין חיוך כזה מאוד מאיר פנים ודינה אומרת לי ״רותי, זה לא אותו דבר״... קמנו והתחבקנו

מעיין, אני בגן עדן... וחושבת עלייך. אוהבת דינה

צריך גם להדליק את התנור

עם החיוך הענק הזה הוא מסתכל על דינה ואומר לה ״אם את רוצה להרוג אותי, יש שיטות אחרות, לא עם נעצים״

רוקדת בסלון לצלילי המנגינה ואחר כך מתארת במילים ציוריות את המנגינה. את הנחלים הזורמים, הניצנים...

החיוך האמוני שנתן פרופורציה

״לא יודעת, תשימו עוד כמה צלחות, אולי זאתי תבוא והוא והיא״...

מי ששרד את כל השיעור הארוך לקראת החגים של ר׳ אלי, הרגיש שעבר גיבוש לסיירת מובחרת.

השיעורים שלו היו סדורים, מרתקים. אני יכולה עכשיו לדקלם את המהלך שלו על הערצב... מדוייק ונכנס ישר ללב

ההפתעה שלי מהעניין מלא הכנות של אלי בילדים ומגובה העיניים

הסעודות שבת האינסופיות של משפחת הורביץ

הדרך היצירתית של דינה לפתח שיחה על היחס של מתבגרים לגופם

געגועים

למה הרגשתי כאילו 'קירות הבית מדברים' אלי ומזמינים אותי פנימה?

אלי ודינה עם העדינות והשלווה והמאור פנים שהיה להם!!

תמיד אהבתי לראות את הבית מתוקתק והגינה היפה. ואת הפנים המאירות של דינה

המורה דינה היתה המורה היחידה שהרגשתי שבאמת רואה אותי

החלום שנגדע להיות התלמידה של דינה

המורה דינה היתה כמו אמא בשבילי