אינטרוספקציה - התבוננות פנימית

מעיין, אני בגן עדן... וחושבת עלייך. אוהבת דינה

צריך גם להדליק את התנור

אמרת לי לא להגיד את זה לדינה כי היא בטח תתעצב לשמוע שנפל העץ

השנים האחרונות שם היו עבורם סיוט, אבל מתוך המשבר, הוא הגיע לתקופה הנפלאה ב״שבי חברון״

שאלתי אותו: ״מה קרה שאתה מוכרח ללכת למערת המכפלה?״

דינה היתה מאוד מודאגת, לפתע אלי נעלם לה, לאחר חיפושים רבים נמצאה האבידה רדומה על ספסל בגן ציבורי

זרוק עם שיער ארוך, שלא לומד, ולהוריו, שהיו אנשים של תורה, היה הרבה עוגמת נפש מהתנהגותו

לא פחות מהזכות שזיכה אותי ה׳ שרב אלי הוא היה רבי, זיכה ה׳ שרב אלי היה ידידי.

חוט של חסד היה משוך על פני הקשר החברי הטוב הזה. איזו מנגינה, נעימה מרגיעה, היתה מתנגנת לה ברקע

איך לסחוב עוד מזוודה על המטוס?

נעמי הייתה שואלת: ״מדוע לא סיפרת לי?״, עניתי ״ודאי שסיפרתי לך״ והיא ״אולי לאלי סיפרת״

התפעמנו יחד, דינה ואני, מפעמי משיח הקורים לנגד עינינו ממש, בקליטת עלייה.

הרב אלי השכיל בנועם הליכות ובעומק שכלי והבנה נפשית, להאיר את התורה והאמונה באור יותר אמיתי וחודר

"טוב טוב די אני מדברת יותר מידי, עכשיו רוצי לתינוקות שלך"

ואז היא שאלה ״איזה קיבוץ? איזה קיבוץ?״ בטון של סקרנות ובעיניים מתעניינות, אז אמרתי ״חולתה״

"אהה, אילו היתה לנו מצלמה, נכון דינה?" ואני מרים את העיניים

אחרי החופה שלי ניגשה אלי בחורה מאוד נחמדה, גבוהה... ״שלום, קוראים לי דינה...״ והיא רקדה איתי כל הערב

הייתי נכנסת אל הבית בלי לדפוק. הרבה אנשים הרגישו חופשי להיכנס ותמיד היו בבית אורחים.

הצעקות בבית משפחת הורביץ

כל מילה בקידוש נאמרה בכוונה גדולה ולאט... בעניים עצומות....

למי דינה הצביעה בבחירות?

גם היום אני יכולה לערוך סיור וירטואלי בבית ההוא... היא היתה מורה לפסנתר, ואני זוכרת את עצמי מקשיבה

מותאם לילדים, אבל זיהיתי שהתוכן של הדברים לקוח ישירות מביאור העקידה בעולת ראיה!