קלפים מחייהם של הרב אלי ודינה הורביץ הי״ד
יותר מכל, ניכרה בדבי התכונה של האכפתיות מהזולת וההשתתפות שלה בשמחה או בעצב של כל אחד.
״זה כל כך מרגיז. זה כל כך חילול השם שהם מתו״ - הרבנית דינה הורביץ בשיעור על גבורה
ציפורה, איך את מעזה?
דבי היתה בשבילי האחות שאף פעם לא היתה לי. לא היה דבר שלא שיתפנו אחת את השנייה, התחלקנו בכל.
בורקס, עוגה לשבת.. והיא לא מדברת. היא ממש לא דיברה. חיבקה אותי, חייכה ובוכה, דמעה וחיוך וזה הכל.
הד קול תורתו של הרב אלי מהדהד באוזני. קול מתוק. הרב אלי השקיע את כולו בתלמידים, במתיקות ובמסירות.
דינה, באופן אימהי המאפיין אותה, ניגבה את הדמעות מפני. היה לדינה יכולת אינטימית להרגיש, להיות אתך.
אלי, טובי מאוד התעודדה אותי בכלל, ויש לי כל כך הרבה להגיד לך, אבל כפי שאתה רואה, אני מאוד במהירות.
חילופי מכתבים בין אלי לרבו, הרב עודד וולנסקי
אני מתלבטת אם לשאול אותך. האם חוצפה מצדי...?
איפה אמא?
שאלתי מה נולד לכם? והוא אמר לי שפעם אחרונה שהוא ראה (לפני שעתיים) זו היתה בת, אבל הוא מוכן לבדוק שוב
כשנרגעה היא באה באופן ספונטני, אני בדיוק דיברתי עם מישהו, ופתאום הרגשתי את החיבוק והנשיקה שלה
באמצע השיעור דינה אמרה ״אני לא יכולה יותר עם המוסיקה הזאת היא מנגנת את בטהובן והיא עושה טעות״
הדרך שדינה הסבירה את עמדתה הייתה כל כך לא מטיפה וכל כך אצילית וכל כך עדינה, שזה באמת עשה רושם ענק
בבקשה אל תבטלי, אין לי מושג למי תביאי את זה, זה גם לא משנה. אחר כך תדאגי גם להתקשר לדינה
הרב אלי בנה את המהלכים שלו לבנה אחרי לבנה בצעדים איטיים
בזמן שהרב אלי היה עושה קידוש מלאכים היו מתעופפים שם
דינה הייתה טמירה וכל כך יפה והיה בה משהו מאוד מאוד מיוחד שתמיד שבא את ליבי
צחקנו על זה שהוא באמת שחקן, אמנם לא מול קהל בתיאטרון, אבל כמלמד בחיידר עקדת יצחק קמה לתחיה
דינה היתה כולה שירה, היא היתה כולה מנגינה, מנגינה אחת גדולה שלא תיגמר לעולם.
ופתאום איזה מין חיוך כזה מאוד מאיר פנים ודינה אומרת לי ״רותי, זה לא אותו דבר״... קמנו והתחבקנו