אמרת לי לא להגיד את זה לדינה כי היא בטח תתעצב לשמוע שנפל העץ

השכלתם הכללית ורוב כשרונם היו אמצעי ליראת שמים, כי השתמשו בכישרונותיהם התרבותיים לחיזוק תורה ומצוות

"אח קטן" קראת לי, אלי, בחיבה שתמיד באה עם בת הצחוק הקטנה, שכמעט לא ראיתי אותך בלעדיה.

בשנים האחרונות נעזרתי בהם כל כך הרבה

בעבורי היית ותשאר תמיד אלי – ודינה, חבוקי נשמתי ונשמת רעייתי, רוחינו ונפשינו, משכבר הימים

אני חולה אני לא יכול, שבת הבאה אני בחריש מוצאי שבת אני בישיבה

לא הצלחנו למנוע את הרצח הנורא

אצילותם של המלאכים, אלה שהאירו את רחובות העיר לאור פניהם האצילים, בשמחת אמונתם.

ידענו מרגע שנולדת שנִתנה לנו מתנה, ילד מיוחד. גם דינה היתה מתנה נפלאה

אני רואה תמונה של הרב אלי יושב בחדר לימוד, לומד שמונה קבצים וכולו מלא שמחה והתרגשות, של בירור והבנה

הייתה בנו קרבת נשמות מיוחדת של מי שעשו את דרכם כבוחרים כמהים ממקומות רחוקים, אל קדושתה של התורה

אולי המוזיקה של דינה היא שהפכה את האווירה למעין סימפוניה מתמשכת של שמחת חיים ואולי חוש ההומור של אלי

תמיד שהיה קשה לי באתי אליך מנסה לשים עליך ראש

היה נדמה לי שאני רואה את אברהם ושרה כאן בין שבילי הקריה. הנועם, מאור הפנים, הכנסת האורחים

אחרי התפילה אמרת לי שבקולות השופר שתקעת התכוונת לקול תרועה של מלחמה, ואמרתי לך שגם אני כיוונתי כך

קדיש יתום

הנועם, האמונה, כמה נעים היית. בכל דבר להתייעץ אתך מתוך מבט של אמונה ושל תורה

אין אלי בלי דבי ואין דבי בלי אלי – כך בחייהם וכך, בכאב נורא – במותם.

ר' אלנתן ודינה הנאהבים והתמימים בחייהם ובמותם לא נפרדו

אמא ואבא שלנו. נקטפתם יחד על קידוש השם וזה רצונו של הקב"ה. כי כנראה, פרידה ביניכם הנה בלתי אפשרית.

שנים שבהם הדלת הייתה פתוחה לארוחות שבת, חגים וחול, לשיחות משבר ושיחות חולין

אני עוד זוכר את ההורים של הרב אלי שעלו ארצה לפני למעלה מחמישים שנה, והוא יליד כפר הרא"ה.

יום אחד באו הכורתים, כרתו את העץ