קלפים מחייהם של הרב אלי ודינה הורביץ הי״ד

ציפורה, איך את מעזה?

כבת שרות בקרית ארבע, היתה לי משפחת הורביץ, משפחה מאמצת. משפחה נפלאה, אשר נתנה לי הרגשה של בית.

בת שבע נראת כאילו בלעה אבטיח. אנחנו שומרים על קור רוח, עד כמה שהמינוח הזה יכול להיות מיוחס אלי

בזמן שהרב אלי היה עושה קידוש מלאכים היו מתעופפים שם

הקידוש של הרב אלי הרעיש את עולמי הצעיר, בקידוש הבנתי לראשונה מה זה באמת לקדש את יום השביעי

היה לנו קשר עמוק מאוד, הרב אלי היה ממש יד ימיני

הרי ידוע ומפורסם שכל מי שמחברון ומקריית ארבע הם פאשיסטיים, שונאי אדם, שונאי גויים

עם החיוך הענק הזה הוא מסתכל על דינה ואומר לה ״אם את רוצה להרוג אותי, יש שיטות אחרות, לא עם נעצים״

״מה זאת אומרת ׳את לא עושה כלום׳? את עושה את הדבר הכי גדול בעולם, את מגדלת את הילד שלך״!

ארבעת פתחי הלב של אברהם אבינו

ליל הסדר המיוחד של אבא, עד שלוש בבוקר וכולם מרותקים ופעילים

דינה היתה מאוד מודאגת, לפתע אלי נעלם לה, לאחר חיפושים רבים נמצאה האבידה רדומה על ספסל בגן ציבורי

לא פחות מהזכות שזיכה אותי ה׳ שרב אלי הוא היה רבי, זיכה ה׳ שרב אלי היה ידידי.

החיוך האמוני שנתן פרופורציה

לא ידעתי מה היא רוצה כי טיפלתי בעצמי

״לא יודעת, תשימו עוד כמה צלחות, אולי זאתי תבוא והוא והיא״...

הייתי נכנסת אל הבית בלי לדפוק. הרבה אנשים הרגישו חופשי להיכנס ותמיד היו בבית אורחים.

כל מילה בקידוש נאמרה בכוונה גדולה ולאט... בעניים עצומות....

ברגע שאת הולכת ללדת, אני חייבת לדעת ראשונה... לא משנה באיזה שעה זה בלילה או ביום, את חיייבת להתקשר!

גם היום אני יכולה לערוך סיור וירטואלי בבית ההוא... היא היתה מורה לפסנתר, ואני זוכרת את עצמי מקשיבה

בחדר האטום עם הרב אלי ודינה הורביץ

האוירה המשפחתית שנשמרה גם כשהבית היה מלא בבחורי ישיבה, ואורחים רבים.

הסעודות שבת האינסופיות של משפחת הורביץ