לעולם לא תדעי כמה רציתי כל השנה שתהיה לי אמא לדבר איתה.

לנסוע אל מעבר לים, ועוד לתרבות אחרת, ועוד למשהו שמריח דתיות - ומה זה בכלל?! וציונות – מה הקשר לכל זה

אני כל כך מבולבלת! הלוואי והייתי גדולה עכשיו ב- 10 שנים והייתי יכולה לראות מה יצא ממני

הייתי טיפוס מרדן, שנאתי מסגרות וניסיתי לפרוץ אותם בכל דרך

פצעי בגרות

היעלבות ההורים מילדיהם - מהניסיון שלי זה יכול לקחת יום שלם ואפילו יותר

אני עמדתי קרוב אליה וקיבלתי ממנה מכות. היא בעטה בי.

ההורה כנציג של העולם, המתווך בין הילד לעולם

אבא ואמא שהיו גאים בנו על איך שאנחנו! שהאמינו בכוחות הנפש הטמונים בנו – באמת.

דינה ליטפה ברוך את ראש תלמידתה אשר סירבה להינתק ממנה ואשר קול בכייה הגיע עד לאוזנינו. דממה שררה

אבא, זה מאוד מוזר לי, זאת הפעם הראשונה בכל כך הרבה שנים שאין לנו אף אחד יחד אתנו בשבת

מעיין, אני בגן עדן... וחושבת עלייך. אוהבת דינה

בעלי פרץ בצחוק ואמר: "על מה את מדברת? יש רק דרך אחת לגשת לנושא גיל ההתבגרות - תפילה, רק תפילה והרבה

הילדים כבר באוטו, ואת שואלת כל אחד מה שלומו ואיך היה בגן

היא הייתה עם דמעה בעיניים ועם חיוך ענק. אמא נסתה להסביר לי שזהו.. ואיזה התרגשות זה להתחיל התחלה חדשה

החיוך האמוני שנתן פרופורציה

הדרך היצירתית של דינה לפתח שיחה על היחס של מתבגרים לגופם

געגועים

רק המורה דינה הצליחה לזהות את מה שהיה חבוי עמוק עמוק בנשמה

העמידה האמפטית של דינה... מתבוננת מהצד עם טונות אהבה. משדרת חום ובטחון. והמון אמונה באדם

היא רצתה לראות איך היא נראית בשמלה הזאת. לא עניינו אותה באותו רגע כללי הצניעות

סיפור חייהם