ציפורה, איך את מעזה?

כולי אייר, פעם השמש מלטפת ופעמים שוררים הקור והחושך. ימי חודש אייר טבולים בימי הנחמה וגם בימי הגאולה

לפני רגע הייתי כל כך רחוק ובודד ופתאום הרגשתי אתכם.אני רוצה רק לברך אתכם שתהיו אתם, זה הכל וזה מספיק

פצעי בגרות

אבא ואמא שהיו גאים בנו על איך שאנחנו! שהאמינו בכוחות הנפש הטמונים בנו – באמת.

״אני לא מאמינה! אני לא מאמינה!״ ואז צבי התעורר משנתו ושאל בדאגה ״אמא, מה קרה? מה קרה?״

המורה דינה שלי עומלת על הדרך והיא גבוה ואצילית ומבטה רואה מה שלפנים ומה שהיה ומה שלעומק

אינטרוספקציה - התבוננות פנימית

מעיין, אני בגן עדן... וחושבת עלייך. אוהבת דינה

איפה אבא?

הג'יפ נסע... הצליח לעבור כחמישה קילומטרים מתוך העשרה שהיו דרושים לי – – ואז נדם המנוע

הקפיטול המהודר.. טנקים ברחובות.. המראה, מראה וושינגטון עיר מולדתה, אך האוירה אווירת חברון עיר מגוריה

רציתי לספר ולתאר כמה עצובה אני וכמה מבולבלת... ובמקום כל זה אני פתאום מתמלאת שמחה

אל תסתכלי על הגלים, אלא על הסלע שעליו הם מתנפצים

החיוך האמוני שנתן פרופורציה

דינה נורא פחדה מרופאים והיא פחדה מבדיקות והיא לא פחדה להגיד את זה

דינה פרצה בבכי. אלי והילדים הבינו את חיבוטי נפשה

למה הרגשתי כאילו 'קירות הבית מדברים' אלי ומזמינים אותי פנימה?

העמידה האמפטית של דינה... מתבוננת מהצד עם טונות אהבה. משדרת חום ובטחון. והמון אמונה באדם

הקול הפנימי שהמורה דינה השאירה בי

המורה דינה היתה המורה היחידה שהרגשתי שבאמת רואה אותי

המורה דינה היתה כמו אמא בשבילי

מהו סוד קסמם של אלי ודבי?

הדברים שאנחנו רואים אצל אחרים ומתפעלים מהם, זה בעצם הדברים שקיימים בנו פנימה.