דר׳ ברוך גולדשטיין, דמות ענקית כמעט אגדית, מענקי חברון, לבש לבושו של ישמעאל, ועשה את אשר לא יֵעַשֶה
הקשר שלנו עם חברון הוא קבוע, ירושלים בלי חברון זה עולם הבא, אבל אחרי חברון זה מעל החשבונות, שורש לכל
הגעתי לחולתה לביקור קצר בדרך להודו – ושם אמרו לי ״מה? אתה יהודי. כאן מקומך, כאן משפחתך, כאן עמך״
כולי אייר, פעם השמש מלטפת ופעמים שוררים הקור והחושך. ימי חודש אייר טבולים בימי הנחמה וגם בימי הגאולה
בשביל מה אנחנו חיים?
אני מחנכת אותך ולומדת ממך באותו זמן
לבננו היקר לנו מאוד צבי אהרון
הד קול תורתו של הרב אלי מהדהד באוזני. קול מתוק. הרב אלי השקיע את כולו בתלמידים, במתיקות ובמסירות.
כבת שרות בקרית ארבע, היתה לי משפחת הורביץ, משפחה מאמצת. משפחה נפלאה, אשר נתנה לי הרגשה של בית.
דינה, באופן אימהי המאפיין אותה, ניגבה את הדמעות מפני. היה לדינה יכולת אינטימית להרגיש, להיות אתך.
המורה דינה היא כמנגינה מופשטת ורוחנית, מנגינה שממנה אפשר לדמיין עולמות קסומים כפי שהיא היתה.
החיבור כביכול בין קודש לחול בין דרור לבין עול לכאורה מטריד ומעצבן אך מי כמוך מבין שאין סתירה מכל מין
אין משיח בן דוד בא, עד שיכלה פרוטה מן הכיס, וכנראה ממשלתנו שואפת להחיש את ביאתו בכל מאודה.
איחולים וברכות והרבה אהבה שהרעיפו אלי ודינה אחד על השני בכל שנותיהם יחד
עד שהתחתנתי, היו ימים שהיו מלאים מאורעות, אבל עכשיו זה ממש מציאות חשובה פי אלף אלפים ממה שהיה קודם.
בעלי היקר אינסוף - יש לנו בת. ויש לה פנים והיא כל כך חמודה, שאני נמסה ממנה. והפנים שלה והאופי שלה
היה שמח מאוד להרגיש את רגבי האדמה מתפוררים שוב בידיים. כל רגב של אדמה קדושה, שווה דמינו ונפשנו.
חילופי מכתבים בין אלי לדינה כשאלי עלה לגרעין קשת ברמת הגולן לבדו ודינה ילדה את בת-שבע קשת בתם הבכורה
אלי, טובי מאוד התעודדה אותי בכלל, ויש לי כל כך הרבה להגיד לך, אבל כפי שאתה רואה, אני מאוד במהירות.
חג שבועות מציין ההתעלות ההדרגתית מביסוס הגוף הלאומי, עד לגילוי נשמתו אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו
הופ – קראו לי, אדם מאוד מאוד לא סימפטי, הוא לחש את שמי ועוד קרא לי, כפי שרשום, ״דברה״.
חילופי מכתבים בין דינה לאלי בעת שאלי הקדים את חזרתו מביקור באמריקה אצל הוריה של דינה בתשל״ט
בלעדיך אין לי קיום כלל, והדברים האלו הולכים ומתעצמים עם הזמן. אין לך מושג עד כמה אני אוהבת אותך בכל