פעם בשעת משבר, כשהרגשתי שהכל נשבר וקורס נסעתי לראש הנקרה. ושם בין הנקרות בתקופת סוף החורף, התנפצו הגלים על הסלעים בתנועות חזקות מאין כמותן, מכיוונים שונים, בזרמים ובצבעים גועשים. באותם רגעים הזדהיתי עם הגלים, רציתי להתחבר אליהם, לזרום איתם, להתנפץ איתם. ואז אמר לי בעלי: "עצרי רגע אל תסתכלי על הגלים אלא על הסלע שעליו הם מתנפצים. הסלע הזה ממשיך לעמוד איתן ואיננו משתנה. הוא עומד מחובר חזק למקום שבו הוא נמצא". סיפרה: דינה צילם: אלי